ועכשיו: סולידריות בין תושבי הדרום לת"א

לאהרון פרץ ממסעדת "אצל איתן" במרכז שדרות ולי יש מפגש קבוע, מין "דייט" הפועל על פי הרפלקס של פיטר איוואן פבלוב. כאשר יורה חמאס רקטות לעבר יישובי עוטף עזה, פרץ יודע שאגיע. השבוע ביקשו לראיינו לאחד מכלי התקשורת והשיב שלא צריך. יש לו עיתונאי משלו. אמנם בשבת היתה המסעדה סגורה. אתמול הגעתי בשנייה.

אמו רמונד (רבקה), שעיניה יפות ובהירות וזורחות בתבונה, היתה שם כרגיל. "באתי לכאן בת 6 לפני 60 שנים", היא אומרת, "ולא אברח מהם. שהם יברחו ממני". לכן כשנשמעת צפירת צבע אדום היא אינה משה מן המחבת ומחיתוך המזון.

צוותי טלוויזיה נכנסו ויצאו, ורבים שהו בשוק ממול. עד שהגיעה קבוצה של פרחי עיתונות מארה"ב. הם שוהים בארץ חודש ימים במסגרת לימודית הקשורה באוניברסיטה העברית בירושלים. שקלנו אם לבוא לשדרות, סיפרה המדריכה קאטי שפרן, ואילאן פרושר מהמהדורה האנגלית של "הארץ" ויתרה על ועידת הפיוס שערך עיתונה בתל אביב, ובה הוכה נפתלי בנט בידי אחד מרודפי השלום, ונסעה עם הסטודנטים לכאן.

נידבו אותי להרצאה מאולתרת. מדוע יש תבונה במדיניות שנוקטים בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון, שאפשר רק לדלג ממבצע למבצע ולהשיג שקט זמני, ואין עדיין הזדמנות לשלום אמת עם עזה.

אז נשמעו שני פיצוצים והיה צריך לשאול את אחת מהסטודנטיות שהחווירה אם הכל כשורה, וכשנרגעה אמרו לה כי הקול היה קול כיפת הברזל המסכלת את הפגיעה. אך תושבת שדרות שנכנסה למסעדה קילקלה מעט את השורה באומרה כי היתה גם אזעקת צבע אדום והאנשים בשוק חיפשו מחסה.

אתמול - יותר מאשר בשבת - ניכרו רוחות המלחמה. לא בהלה, אבל סממנים שוליים. בציר יישובי אשכול נעות מכוניות במהירות אסורה, אבל מי השוטר שיתנדב להגיע ולרשום דו"חות? אחרי הצהריים היתמרו שלושה עמודי עשן שחורים. צה"ל הפציץ. ברדיו נמסר מפי הפלשתינים כי נהרגו 12 שלא שעו לאזהרה הישראלית. עוד דקה ומישהו יתבע לחקור את ישראל.

התושבים לא נזנחו

בעוטף עזה נושבות רוחות מלחמה, אבל נמוגה תחושת התושבים כאילו נזנחו, ננטשו. כאשר גם תל אביב הפכה אתמול ב־19:00 יעד לרקטה מעזה, התחילה להיווצר מין תחושת סולידריות. 

גם לזה יש השפעה חיובית על כושר העמידה של הישראלי בנתיבות ובנחל עוז.

אך בנקודה זו נחוץ שיקול דעת: ראש הממשלה ושר הביטחון וצמרת צה"ל לא רצו להיגרר למבצע צבאי והעניקו הזדמנות לחמאס לחדול מירי הרקטות, גם במחיר פגיעה ביוקרתם מבית. 

להערכתי, זו גישה אחראית ושקולה. אך משהתברר כי חמאס אינו חדל מירי הטילים וישראל הרחיבה בעל כורחה את פעילותה הצבאית - יש לוותר על המהלך ההדרגתי האיטי לטובת שימוש מהיר במירב הכוח שישראל מוכנה להפעיל במסגרתו.

אם נגזר עליה לצאת למבצע צבאי, כי אז מתהפך לוח הזמנים, וראוי לעשות זאת בעוצמה כדי לסיים את המבצע הצבאי מהר ככל האפשר. ההדרגתיות הועילה לפני פתיחת המערכה, לא עתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו