הכוח הוא לפעמים מלכודת

צרות אחרונות משכחות צרות ראשונות, אמרו חז"ל. יש המרחיקים לכת וסוברים שהשמיים מתקדרים על הארץ ועוד בעיצומו של הקיץ. המציאות רחוקה מכך; התזכורות כה רבות עד שהן מטשטשות את יכולת השיפוט: רמת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל טובה עשרת מונים מן התקופות שלפני יותר מעשור שנים, אז בערה כל הארץ והלוויות של יהודים היו דבר שבשיגרה.

יש תחושה מתמשכת שיש מי שבוחש בקדירה הפוליטית ומנסה להבעיר תבערה, והוא לא נמצא בהכרח בימין. הדרישה המתמדת לוויתור בכל תחום שהוא בדיונים בין ישראל לשכנותיה, כולל מנהיגי הרשות הפלשתינית, מציגה את ישראל באור עקום ובונה חומת ניכור כלפיה. ההתייצבות האוטומטית בצד שכנגד מערימה קשיים אינסופיים בפני הגעה להבנה כלשהי בסכסוך הבלתי נגמר. נוסיף על כך את שופרות התעמולה השקופים כל כך, המביעים יחס עוין כלפי הממשלה ובמיוחד כלפי ראשה, בין שזה בערוצי הטלוויזיה הבולטים ובתקשורת הכתובה ובין שמעל במות חופשיות אחרות, והרי לנו מתכון בלתי אפשרי לשמיים בהירים.

התנהלותה של הממשלה בשבועות האחרונים ראויה להערכה מפני שהמסר העולה מההתלהמות שמסביב הוא שיש להגביר את הלחץ על ישראל, לכבול את ידיה, ליצור מצבים של הבערת האזור. רה"מ נתניהו לא נופל למלכודת הזאת. אין קל יותר מלתת פקודה לכוחות היבשה להיכנס לעזה, אולם אין צורך בסיכון חיילים כאשר הפתרונות האוויריים שווים אלף מונים.

מטרידה העובדה שפרשנים ופוליטיקאים רבים לחצו באופן בוטה על נתניהו והצטרפו למסע הלחץ הרגשי בפרשת גלעד שליט, והם אלה אשר ביקרו בחריפות בדיעבד את שחרור המחבלים ההם בתמורה לחייל החטוף. פרשנים אלה, עם אנשי הציבור שאותם הם מייצגים, יוצרים סטנדרטים כפולים כלפי הממשלה. במקום להציג את הישגיה בתחום הביטחון, כלומר השקט היחסי המתמשך, הטענה היא שכאשר אין מו"מ מדיני - יש מלחמה. היכן הניתוח ההיסטורי המציאותי, שממנו יעלה כי ההתבצרות הפלשתינית בעמדות נוקשות היא שגורמת למלחמה מתמשכת? הציפייה לניתוח כזה מביאה בדרך כלל אכזבה.

נוח לי לבקר את אנשי השמאל בהתנהלות כנגד הממשלה, אולם בשבועות האחרונים הביקורת מגיעה דווקא מימין - והיא חריפה ולא מוצדקת. האם הרסן המשולח נובע מאי פיטוריה של ציפי לבני לנוכח פעילותה נגד החלטת הממשלה? רבים טענו אז כנגד נתניהו שאינו מתנהל כמנהיג. אלא שמנהיג אינו חייב להשתמש בשוט באופן תדיר. אי אפשר שאנשי הימין יתלוננו מבוקר עד ערב נגד הממשלה כאילו היא מייצגת את אנשי ההתיישבות בלבד. אי אפשר לראות את כל המהלכים דרך פריזמה צרה כל כך.

כשהעשן יתפזר, יהיה ראוי לבחון מחדש מדוע ממשלה המתנהלת טוב במצבי משבר אזוריים ומקומיים זוכה ליחס עוין כל כך.