"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הכוח הוא לפעמים מלכודת

,עודכן

צרות אחרונות משכחות צרות ראשונות, אמרו חז"ל. יש המרחיקים לכת וסוברים שהשמיים מתקדרים על הארץ ועוד בעיצומו של הקיץ. המציאות רחוקה מכך; התזכורות כה רבות עד שהן מטשטשות את יכולת השיפוט: רמת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל טובה עשרת מונים מן התקופות שלפני יותר מעשור שנים, אז בערה כל הארץ והלוויות של יהודים היו דבר שבשיגרה.

יש תחושה מתמשכת שיש מי שבוחש בקדירה הפוליטית ומנסה להבעיר תבערה, והוא לא נמצא בהכרח בימין. הדרישה המתמדת לוויתור בכל תחום שהוא בדיונים בין ישראל לשכנותיה, כולל מנהיגי הרשות הפלשתינית, מציגה את ישראל באור עקום ובונה חומת ניכור כלפיה. ההתייצבות האוטומטית בצד שכנגד מערימה קשיים אינסופיים בפני הגעה להבנה כלשהי בסכסוך הבלתי נגמר. נוסיף על כך את שופרות התעמולה השקופים כל כך, המביעים יחס עוין כלפי הממשלה ובמיוחד כלפי ראשה, בין שזה בערוצי הטלוויזיה הבולטים ובתקשורת הכתובה ובין שמעל במות חופשיות אחרות, והרי לנו מתכון בלתי אפשרי לשמיים בהירים.

התנהלותה של הממשלה בשבועות האחרונים ראויה להערכה מפני שהמסר העולה מההתלהמות שמסביב הוא שיש להגביר את הלחץ על ישראל, לכבול את ידיה, ליצור מצבים של הבערת האזור. רה"מ נתניהו לא נופל למלכודת הזאת. אין קל יותר מלתת פקודה לכוחות היבשה להיכנס לעזה, אולם אין צורך בסיכון חיילים כאשר הפתרונות האוויריים שווים אלף מונים.

מטרידה העובדה שפרשנים ופוליטיקאים רבים לחצו באופן בוטה על נתניהו והצטרפו למסע הלחץ הרגשי בפרשת גלעד שליט, והם אלה אשר ביקרו בחריפות בדיעבד את שחרור המחבלים ההם בתמורה לחייל החטוף. פרשנים אלה, עם אנשי הציבור שאותם הם מייצגים, יוצרים סטנדרטים כפולים כלפי הממשלה. במקום להציג את הישגיה בתחום הביטחון, כלומר השקט היחסי המתמשך, הטענה היא שכאשר אין מו"מ מדיני - יש מלחמה. היכן הניתוח ההיסטורי המציאותי, שממנו יעלה כי ההתבצרות הפלשתינית בעמדות נוקשות היא שגורמת למלחמה מתמשכת? הציפייה לניתוח כזה מביאה בדרך כלל אכזבה.

נוח לי לבקר את אנשי השמאל בהתנהלות כנגד הממשלה, אולם בשבועות האחרונים הביקורת מגיעה דווקא מימין - והיא חריפה ולא מוצדקת. האם הרסן המשולח נובע מאי פיטוריה של ציפי לבני לנוכח פעילותה נגד החלטת הממשלה? רבים טענו אז כנגד נתניהו שאינו מתנהל כמנהיג. אלא שמנהיג אינו חייב להשתמש בשוט באופן תדיר. אי אפשר שאנשי הימין יתלוננו מבוקר עד ערב נגד הממשלה כאילו היא מייצגת את אנשי ההתיישבות בלבד. אי אפשר לראות את כל המהלכים דרך פריזמה צרה כל כך.

כשהעשן יתפזר, יהיה ראוי לבחון מחדש מדוע ממשלה המתנהלת טוב במצבי משבר אזוריים ומקומיים זוכה ליחס עוין כל כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר