לנוח? אני כבר

מדי פעם נוחתת בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הצעה מאחת החברות: הופעה בפארק, הצגה חדשה בתיאטרון, ערב נשים בבריכה, סדנת ניקוי הגוף בגליל. בכל פעם חברה אחרת מנסה לגרור אותי לבילוי שמקפל בתוכו זיכרונות רווקות. לא משנה מה גלום בהרפתקה המוצעת, דבר אחד ברור: מי ששלחה את המייל הזה היא לא אמא לילד מתחת לגיל 5. אם יש בידה את משאבי הזמן והכוח ללכת לחוה אלברשטיין והפילהרמונית - או שהיא לפני או שהיא אחרי.

מכונת הכביסה בבית שלנו נמצאת בחדר האמבטיה מול הכיור. יוצא שמייבש הכביסה, שיושב מעליה, נמצא בדיוק מול המראה. כך קורה שבכל פעם שאני מצחצחת שיניים אני מתבוננת בריכוז בדלת הסגורה של המייבש. היא תמיד מלאה. הפעולה המעגלית של כביסה-ייבוש-קיפול-החזרה לארונות, נתקעת שם: הבגדים הנקיים והיבשים מוכנים להחזרה לארון; הם כלואים מאחורי דלת הזכוכית העגולה, מוכיחים אותי בכל פעם שאני מתקרבת למראה; אבל למי יש זמן.

לפעמים אני חולמת על 20-10 דקות: אני לבד עם ספר, או עם פינצטה, או עם כוס קפה, ואין ברקע שום קולות חיצוניים או פנימיים שדורשים ממני לקום ולבצע מטלה. הכלים בכיור שותקים, הילדים לא זקוקים לדבר. רק אני, והספר או הפינצטה או כוס הקפה.

צדקה שרית חדד כשהגדירה את מירוץ החיים בעשור שבין 30 ל-40 בשקיקה היוקדת של אישה בת הגיל הזה למנוחה סתמית: "ואין לי זמן, אני רוצה ללכת לים, סתם כי בא לי לשכב, על החול החם", היא שרה במילים שמייצרות גוש בגרון אצל אמהות.

האם זו בקשה כל כך גדולה? זה העשור הקריטי לקריירה ולהתפתחות המקצועית, העשור הקריטי לרכישת דירה, העשור הקריטי להרות וללדת, העשור הקריטי להיות שם כשהגוזלים מתפתחים. הגברים אולי בוכים על זה בלילה, אבל נשים לא יבזבזו זמן על בכיות. לנשים אין זמן.

קמנו, התקדמנו, לחמנו, השתווינו. ועדיין, גברים צופים במשחקי כדורגל בלי רגשות אשם ונשים מפקירות עצמן לסבל אצל הקוסמטיקאית עם הרגשה של מי שברח מהכלא. בכל פעולה שאת עושה למען עצמך, מהבהב מולך הדבר האחר שאת לא עושה באותו הזמן: לא דיברת עם הגננת, לא שלחת טופס, לא החלפת מצעים. שעונים מעוררים פנימיים מזכירים לנו כל הזמן מה צריך לעשות, בעוד שהגברים מסתפקים בתזכורות של האאוטלוק, וגם אותן הם סוגרים בלי להסתכל.

לא אהיה הראשונה לומר שאמהות לילדים קטנים נוטות להיסחף בנהר הגועש הזה ולשכוח את עצמן. מסביבן צפים חלקי לגו, חיתולים חד-פעמיים ובוסים זועמים. אין הרבה מה לעשות נגד זה, חוץ מלבקש מהגברים שירימו את הגרביים שלהם מהרצפה ואת האישה שלהם מהספה.

גברים יקרים, אם נותרה בכם טיפת אהבה ליצור החלוש שמתחבא מתחת לערימת הכביסה בסלון, קלפו ממנה את המדבקה של דורה שדבוקה לה למצח, תשטפו לה את הפנים, תוציאו אותה ממירוץ החיים. קחו אותה לחוה אלברשטיין והפילהרמונית או משהו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו