"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עניין ציבורי, הרבה מעבר לקולות

,עודכן

זכות הציבור לדעת היא ערך חשוב מאוד בדמוקרטיה, אולם אין היא ערך עליון או בלעדי, ובכלל - אין שום ערך שכל הערכים האחרים מתבטלים בפניו. יש מקרים שבהם מותר ורצוי לא לפרסם מידע, בשל פגיעה בערכים אחרים, דוגמת ביטחון המדינה, שלום הציבור וצנעת הפרט. וכן, גם הטעם הטוב עשוי להיות שיקול לא לפרסם תמונה או הקלטה זו או אחרת.

המחלוקת הציבורית על שידור קלטת החטיפה, אם כן, אינה נוגעת לשאלה העקרונית אם זכות הציבור לדעת היא מוחלטת, אלא אם שיקול הדעת במקרה זה הצדיק את הפרסום או לא.

שידור קלטת כזאת אינו החלטה מובנת מאליה. אין כל הצדקה להציג לציבור תמונות זוועה של גופות מרוטשות ואין חובה להשמיע שידור של רצח. היגון והכאב של העם בכלל ושל משפחות הנרצחים בפרט עצומים בלאו הכי, ואין צורך להעמיס על כך את התיעוד הקשה והמצמרר. אין סיבה לתת לאויב את התענוג לעלוץ ולשמוח לשמע הקולות הקשים של הרצח.

ואף על פי כן, במקרה הזה השיקולים בעד השידור מכריעים את הכף. במקרה הזה יש עניין מובהק לציבור לבחון את תפקוד המשטרה. סוגיית התפקוד ושאלת המחדל מלווים את הפרשה מראשיתה. זכותו וחובתו של הציבור לדעת מה באמת היה, איך המשטרה תיפקדה, איך מתפקדים כוחות הביטחון, שאנו נותנים בהם את מבטחנו בעת משבר, גוברים על הרצון הטבעי לא להעצים את הכאב. ומכיוון שאחת הסוגיות המרכזיות שעלו לדיון הציבורי היתה אם על פי הקלטת היה אפשר להבין שמדובר באירוע חמור שמחייב הדלקת כל האורות האדומים, ונשמעו אמירות שעל פיהן ההקלטה אינה ברורה ואינה חד־משמעית - אי השמעת הקלטת היתה פוגעת באינטרס הציבורי המובהק. במקרה זה, השמעת הקלטת לא נועדה לספק את יצרי המציצנות המקאברית, אלא באמת ובתמים לספק מידע חיוני לדיון ציבורי חשוב. במקרה הזה, אי השמעת הקלטת היתה פוגעת בדמוקרטיה ובשיח הציבורי החופשי.

מן הקלטת אפשר ללמוד שלושה דברים: הראשון הוא שגם בתפקוד אופטימלי של המשטרה ושל כוחות הביטחון לא היה אפשר להגיע בזמן לחטופים ולהציל את חייהם. השני הוא שהתפקוד של שרשרת הנוגעים בדבר במשטרת ישראל היה מתחת לכל ביקורת. העובדה שלא היה אפשר למנוע את הרצח אינה מקלה בחומרת המחדל, מכיוון שבמקרה אחר, תפקוד לקוי כזה יעלה בחיי אדם. ודבר שלישי - ייתכן שהיה ניסיון לטייח את האמת, במידע לא אמין על אודות ההקלטה.

בימים הראשונים אחרי החטיפה אמרה המשטרה שאין זה הזמן לעסוק בשאלת המחדל, ויש למקד את כל המאמצים להגעה לחטופים. כעת, סוגיית המחדל והטיוח היא בעלת משמעות ציבורית מובהקת, המחייבת להביא את המידע במלואו לידיעת הציבור ולשיפוטו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר