"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התלהמות אינה פתרון

,עודכן

דרור אידר במאמרו אתמול (01.07.14) כותב על תרבות שליחי המוות באזורנו, יוצא כנגד אלה שתמיד מציעים להתאפק, מסביר כי לא הכיבוש עומד מאחורי תרבות המוות במזרח התיכון, שהרי גם במקומות אחרים רוצחים ומאבדים, חוזר על הטענה כי כולנו מתנחלים, גם התל־אביבים, ולכן גם לא זו הבעיה, מכריז כי ברגעים כאלה מותר להתלהם, וממליץ, בסוף דבריו, לרוצץ את ראש הנחש. הרצח המצמרר של שלושת הצעירים מרתיח כל מי שנשמה באפו, אך אינו מכשיר התלהמות. ההתלהמות אינה נכונה בשום מצב משום שאינה פתרון אלא להוצאת קיטור. ילד רשאי להוציא קיטור. המלצה מדינית להוציא קיטור היא חסרת אחריות משום שאינה משיגה שום מטרה, והיא עלולה לפתוח מעגל התהלמות שאין לו סוף. המתלהמים אינם זקוקים לנימוקים כבדי משקל למעשיהם.

ובאשר לטענותיו בנושא ההתנחלויות ומשקלן בהכעסת הפלשתינים: אין קל מאשר להכניס את כל האחרים בסל אחד. יש בין הפלשתינים שעבורם, אכן, ישראל היא התנחלות גדולה אחת ואין הם מבחינים בין שני צידי הקו הירוק, ויש כאלה המשלימים עם הריבונות הישראלית (בהחלט בלי התלהבות) ואינם משלימים עם היישובים היהודיים שמעבר לקו הירוק. על פי כל הסקרים, האחרונים הם הרוב, ואין שום תועלת בניסיון להציג דווקא את הראשונים כרוב. אבל מה שחשוב יותר הוא שהעולם כולו מבחין בין ישראל הריבונית לשליטתה בשטחים; לכן סיום השליטה ברוב השטחים ישחרר אותנו מנטל מדיני המוטל עלינו כבר יובל שנים כמעט, והמחייב אותנו לתשלום גבוה מאוד, כולל מחיר דמוגרפי, שעליו אין לאידר שום תשובה. אידר מבטיח לנו להמשיך לחיות על חרבנו ואומר כי זה הפתרון היחיד למי שרוצה להמשיך לחיות בישראל. יכול להיות שהוא צודק. אני מקווה מאוד שלא, ואני מאמין שאין זה הכרחי. הסובבים אותנו הם בני אדם, שאי אפשר לייחס להם רמת אכזריות גדולה יותר מאשר לידידינו הגרמנים, הפולנים, האוקראינים, או היוגוסלבים לשעבר. מי שהשלים עם גרמניה אחרי השואה אינו יכול לומר, ברצינות, שרק עם הערבים איננו יכולים להגיע לפתרון כזה או אחר.

איני פציפיסט, ואיני מציע לגזור על עצמנו להימנע, תמיד, מתגובות אלימות. לא הסתרתי את דעתי, מייד עם היוודע דבר חטיפת הצעירים, כי הפעולה העדיפה היא פעולה צבאית לשחרורם, אם פעולה כזו אפשרית. אבל כרגע המדיניות הנכונה היא לחזק את הגורמים הפלשתיניים הפרגמטיים, לחבור אליהם, להקל עליהם ולפעול איתם אל מול מי שאינם מוכנים להכיר בנו, והסבורים כי רק פעילות אלימה כנגד ישראלים היא הפתרון. הרצח המשולש מחריד כל אדם, אבל אסור לו להעביר אותנו לסוג של "ניוטרל", להרשות לעצמנו ולוותר על המאמץ להגיע לחיים נורמליים באזור הזה, ולא להוריש לילדינו את החזון הלא־מלהיב של "לנצח תאכל חרב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר