נחרד ממכבי ת"א

לפני שאני נוגע במכבי ת"א, יש לציין לטובה את מכבי חיפה. אחרי שבוע קשה, עקב ההפסד במשחק העונה להפועל ת"א, היא הגיעה רגועה ומוכנה למשחק, בלי שום קשר ליכולת העלובה של מכבי ת"א. השחקנים של אלישע לוי עשו את המוטל עליהם, ורק בגלל חוסר ריכוז של הרגל המסיימת, היא החמיצה הזדמנות למחוק את היתרון שיש להפועל ת"א בעמודת הפרש השערים, כששלומי ארבייטמן כבר יכול היה אתמול לשבור את שיא הכיבושים לעונה.

לגבי הקבוצה של אבי נמני, קשה לתאר את גודל האכזבה. לא שמישהו מופתע מכך שהיא נוצחה אתמול, אבל על המגרש ראינו שחקנים חסרי כבוד, חסרי אכפתיות וחסרי רצון, שלא מכירים את המושגים של היריבות והדם הרע שהיה בין שחקני מכבי להפועל ת"א בעבר. בתקופה של נמני השחקן או אלי דריקס, למשל, דבר כזה לא היה קורה, כי היום היריבות היא בעיקר בין האוהדים ופחות בין השחקנים.

השחקנים שראינו אתמול הם לא יותר מאשר לפלפים, שכל מה שמעניין אותם זה הכסף, דוגמניות ולתפוס תמונה באחד ממדורי הרכילות. בקלות אפשר למצוא אחרי משחק כזה שחקנים רוקדים על רחבת הדיסקוטק, כי פשוט לא אכפת להם.

אם אני נמני, השחקנים שהיו אתמול על המגרש צריכים לשלם מחיר כבד, אפילו בעתידם בקבוצה. ואם מישהו חושב שבגלל המילה דרבי הם יהיו מסוגלים לתת פייט רציני בשבוע הבא נגד הפועל, הוא טועה. לא מכבי וגם לא בית"ר ירושלים יכולות להפריע להפועל ת"א ולמכבי חיפה.

אין אלא לסכם את המשחק של מכבי ת"א במילה "מביש", ואני מבין את האוהדים הצהובים שעזבו את בלומפילד כרבע שעה לסיום כיוון שלא יכלו לשאת את היכולת המחרידה שהציגה קבוצתם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו