הקיצונים קובעים את מהלך העניינים

מי שמנהלים בימים האחרונים את הנעשה בזירת הדרום הם כמה עשרות פעילי טרור אנרכיסטים, לא יותר, שמנסים בכוח להוביל את האזור להסלמה.

בכל ערב, בדרך כלל סמוך למהדורות החדשות המרכזיות של השעה שמונה, הם משגרים כמה רקטות לישראל - שלשום לשדרות, אתמול לנתיבות - בידיעה שרוב הסיכויים שהם ייצאו מזה בשלום.

חוליה כזאת אמנם סוכלה אתמול בחאן יונס, אבל מקבילותיה שרדו את השיגורים של הימים האחרונים. לא מן הנמנע שחמאס, שמכיר את היורים (ולחלקם הוא אף משלם משכורות), נמנע מלפעול נגדם בתקיפות, מחוסר יכולת או מחוסר רצון - תלוי את מי שואלים.

ישראל, שמכירה גם היא את מרביתם, נמנעת מסיכולים סיטונאיים מחשש להיות אחראית בעצמה להסלמה; גם כך מתרצים בעזה את השיגורים של הימים האחרונים כתגובה על חיסול הפעילים בסוף השבוע האחרון.

את הוואקום הזה מנצלים היטב פעילי הארגונים הקיצוניים, שהאידיאולוגיה היחידה שלהם היא בלאגן. מקצתם משתייכים לג'יהאד האיסלאמי שממומן מטהרן, מרביתם לשלל ארגונים סלפיים ואחרים.

ישראל אמנם טוענת שלא משנה מי מבצע את הירי, חמאס הוא הריבון ולכן חמאס הוא הכתובת, אבל קשה שלא להבחין בימים האחרונים בסימני דאגה גוברים במערכת הביטחון לנוכח התרבות הסממנים של חוסר המשילות ברצועה.

נכון לאמש, המדיניות נותרה כשהיתה: על כל שיגור יש תגובה, וכל תגובה חריפה מקודמתה. אתמול לפנות בוקר הותקפו 12 יעדים בתגובה לירי על שדרות, סביר שגם השיגורים אתמול לנתיבות לא נשארו הלילה ללא מענה.

ועדיין, הכדור נמצא בצד השני; ישראל פסיבית, יש הסבורים (בעיקר בפיקוד הדרום) שפסיבית מדי, ומותירה את ניהול הסיכונים בידי הקסאם הבודד: זה שבפגיעה, חלילה, בגן ילדים או במתנ"ס, יגרום לכמות של נפגעים שתחייב את ישראל בתגובה קשה.

צריך לקוות שזה לא יקרה, וחמאס יתעשת - בלחץ מצרי, כתוצאה מהתקיפות הישראליות, או ביוזמתו - ויתחיל לעבוד, כי אחרת רק הסטטיסטיקה תקבע את מועד ההסלמה.

בינתיים, כאמור, חמאס מגמגם, ולמרות חששו הברור מהסלמה ורצונו להימנע מלספק לישראל תירוץ לפרוק את זעמה על חטיפת הנערים בתקיפות בעזה, הוא נמנע מלרסן באמת את היורים.

ההתנהלות הזאת מסכנת את חמאס עצמו ומסכנת את ישראל, שלוקחת הימור גדול מדי בכך שהם מאפשרים לקיצונים לקבוע את מהלך העניינים, ומסתכנים בהידרדרות לעימות ששני הצדדים אינם מעוניינים בו.