באלג'יריה לא רוצים להפסיק לחגוג

אלג'יריה בטירוף. מאז התיקו נגד רוסיה בשלב הבתים (1:1), שהעלה את הנבחרת, לראשונה בתולדותיה, לשמינית גמר מונדיאל, עם שלם חוגג בוקר, צהריים וערב במדינה הצפון־אפריקנית.

מאז חגיגות העצמאות מצרפת, אחרי מלחמת שחרור עקובה מדם, לא נראו מסיבות שכאלה באלג'יריה. מדינת הטרור לשעבר הפכה פתאום למעצמת כדורגל.

צחוק הגורל, אלג'יריה חגגה לא רק באלג'יריה אלא גם בסניפים האירופים שלה היום ביבשת, כשרבים מהם בצרפת. הייתי בשניים מהם (פאריס וגרנובל) אחרי הניצחונות נגד דרום קוריאה (2:4) והתיקו נגד רוסיה במונדיאל הנוכחי. ראיתי את הטירוף הזה מקרוב. מדובר בשמחה מהולה בגאווה. עבור אלג'יריה זה לא רק ספורט, זה הרבה יותר - זו נקמה. נקמה על מה? על כל דבר.

בכלל, האלג'ירים היום משוכנעים כי הם המציאו את הכדורגל. אחרי זינדין זידאן, אלוף העולם הצרפתי לשעבר, יש להם היום את קארים בנזמה ככוכב נבחרת צרפת. גם פרנק ריברי וסאמיר נאסרי, שלא לוקחים חלק באליפות העולם (האחד לא זומן והשני סוחב פציעה), ממוצא אלג'ירי.

לחבורה ה"צרפתית" הזו צריך לצרף את נבחרת אלג'יריה המקורית, זו שעלתה לשמינית הגמר. כך או כך, כפי ששרו אוהדי אלג'יריה בשדרות השאנז אליזה, "אלג'יריה היא האימא, צרפת היא האבא". שתי נבחרות במונדיאל אחד, ושתיהן בשמינית הגמר. לא פלא שעם שלם חי את המונדיאל הברזילאי.

על הנייר גרמניה צריכה לנצח הערב. זה אמור להיות משחק פורמלי ולא יותר. ככה העולם חושב, אבל לא העם האלג'ירי.

עבור האלג'ירים זה אמור להיות משחק הנקמה המושלם; משחק שההיסטוריה חייבת לאלג'יריה. אף אחד במדינה לא שכח את 1982, ומי ששכח יהיה תמיד מי שיזכיר לו. דורות גדלו עם סיפורים על "משחק הבושה": במונדיאל בספרד לפני למעלה מ־30 שנה חוללה אלג'יריה סנסציה, כשניצחה 1:2 את מערב גרמניה במשחק הראשון שלה. אלג'יריה ראתה עצמה בצדק בשמינית הגמר, אלא שהיה אז משחק נוסף בשלב הבתים שקבע אחרת. מערב גרמניה ואוסטריה סגרו משחק תוך עשר דקות (0:1), ואלג'יריה הודחה.

מאמן גרמניה, יואכים לאב, לא מבין מדוע האלג'ירים עדיין חיים את אותו מונדיאל ואת אותו משחק.

לכו תסבירו לו כי אלג'יריה אינה כמו גרמניה שלו ואצלה שלב שמינית הגמר מהווה היסטוריה. ומה עם רבע הגמר? אם אלג'יריה תנצח את גרמניה ותעפיל עוד שלב, אני רק יכול לנחש שצרפת תיאלץ הפעם לבקש ממנה עצמאות.