חוזרים לפרלמנט | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חוזרים לפרלמנט

, עודכן
0

השבוע שבו חברי הכנסת לעבודתם לאחר פגרת אביב ארוכה. נבחרי הציבור חזרו מהחופשה שופעי מרץ, וחלקם יזדרזו להציף את מזכירות הכנסת בהצעות חוק פופוליסטיות שכל תכליתן לזכות לכותרת בעיתון.

בשבוע שעבר חזינו בדוגמה אופיינית. ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) סיפרה כי היא יוזמת הצעת חוק שתאסור על נשים מוסלמיות ויהודיות לכסות את פניהן וגופן בבגד המכונה בצרפת "בורקה". סולודקין סיפרה שבביקורה בצרפת הזדעזעה לראות מוסלמיות מכוסות בבגדים שחורים מכף רגל ועד ראש, עד שהחליטה לעשות מעשה. נו, באמת. אנחנו בצרפת? האם מישהו מאמין שלנוכח היחסים הנפיצים בין יהודים למוסלמים בישראל יש טעם בהצעת חוק כזו?

מדוע בכל זאת חברי כנסת מתעקשים על הצעות אבסורדיות? פשוט מאוד. רק משום שהם זוכים לשיתוף פעולה מצד כתבים שמחפשים לקדם סיפורים רכילותיים או אזוטריים. העורכים של הכתבים כנראה מאמינים שידיעות כאלה מוכרות עיתונים, ולכן הם מפרסמים אותן בכותרות ענק. סולודקין, לרוב חברת כנסת שקדנית ורצינית, אינה יוצאת דופן.

דוגמה נוספת קשורה לח"כ כרמל שאמה מהליכוד. הוא הגיש את הצעת "חוק הפופקורן", שלפיה יוטלו הגבלות על מחירי מוצרי מזון ושתייה בכל אירוע המוני כמו סרטים, הצגות וכדומה. ואכן, אחד העיתונים פירסם את ההצעה על כפולת עמודים כאילו מדובר בסקופ אדיר. אבל אם שאמה דאג למחירים המופקעים, הוא יכול היה ליזום דיון בוועדת הכלכלה, לזמן אליה את נציגי משרד התמ"ת וגורמים אחרים במשק, ולבחון כיצד להפסיק את התופעה של הפקעת מחירים.

יש להתנגד בתוקף לתופעה של הגשת הצעות חוק פופוליסטיות שאין כל סיכוי לחקיקתן, ולמעשה גורמות לזילות החקיקה. במהלך השנים נחקקו מאות חוקים שיזמו חברי כנסת באופן פרטי, ומדובר בחוקים חשובים, כמו חוק חיילים משוחררים שיזם ח"כ לשעבר רענן כהן, חוק המשכנתאות של ח"כ לשעבר שמעון שטרית, חוק הדיור הציבורי של ח"כ לשעבר רן כהן ממרצ, וחוק למניעת כלנתריזם שיזמה קבוצת ח"כים בראשות ח"כ לשעבר אוריאל לין. אבל בשנים האחרונות הולכת וגוברת התופעה שבה חברי כנסת מגישים הצעות חוק פופוליסטיות, שרובן ככולן כלל אינן מגיעות לשלב החקיקה כי חברי הכנסת מסתפקים בפרסום הצעתם.

יש רק דרך אחת להתמודד עם התופעה: להגביל את כמות הצעות החוק שכל חבר כנסת רשאי להגיש. אם כל חבר כנסת יידע שמותר לו להגיש רק חמש או עשר הצעות בשנה, הוא יחשוב פעמיים לפני שיבזבז את הקרדיט שלו על הצעת חוק פופוליסטית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר