הסכם הגרעין, בצל המשבר בעיראק

ככל שמתקצר הזמן עד ל־20 ביולי - תאריך היעד להסכם הקבע בין המערב לבין איראן - הולכים ופוחתים הסיכויים שההסכם אכן יושג, אלא אם כן המאורעות בעיראק ישנו את המצב ברגע האחרון ויביאו להגמשת עמדות הצדדים. לאמריקנים ולבעלות בריתם האירופיות - ובפרט לצרפת - נמאס מתרגילי ההסחה המחויכים של שר החוץ האיראני ג'וואד זריף, והם החליטו להבהיר לו שהצעותיו לגבי הסכם הקבע המתוכנן רחוקות מלספק את דרישותיהם. משתתפת "נעלמה", אך חשובה, במהלכים האלה היא ישראל, לא בכדי הבהיר לאחרונה לישראל המשנה למזכיר המדינה האמריקני ביל ברנס, שבידיו מרוכז התיק האיראני, כי וושינגטון תקפיד על "אפס הפתעות" בכל הנוגע למשא ומתן עם איראן.

לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היתה תרומה חשובה, ואולי מרכזית, בשרטוט הפרמטרים הרצויים לכל הסדר בעניין הגרעיני. ואולם, הבטחת ה"אפס הפתעות" האמריקנית לא התייחסה כנראה לאפשרות שארה"ב אולי תרכך את עמדתה כלפי ההתגרענות האיראנית תמורת שיתוף פעולה עם טהרן במטרה לחסום יחד את התקדמות כוחות האיסלאמיסטים הסונים הקיצונים של "המדינה האיסלמית של עיראק וסוריה הגדולה". בשבוע שעבר אף נפוצו שמועות שבפגישה בז'נבה בין ברנס וונדי שרמן, המטפלת בסוגיית הגרעין האיראני, לבין עבאס ערקצ'י, סגן שר החוץ האיראני, הועלתה האפשרות של שיתוף פעולה כזה בנושא העיראקי. וושינגטון מיהרה להכחיש, והדיפלומטים האמריקנים אף הבהירו לבני שיחם שההצעות של טהרן בנקודות מרכזיות של הסכם הגרעין המוצע, דוגמת מספר הצנטריפוגות וכמות האורניום המועשר - רחוקות מהתובנות המערביות. ימים יגידו אם האמריקנים יהיו תקיפים בעמדתם זו ואם הביקורת הגוברת בארה"ב על מדיניות החוץ של ממשל אובאמה לא תכרסם בתנאים שהוא דורש מאיראן.

לפי שעה, בכל אופן, לא נודע על ריכוך מעין זה, והאמריקנים הבהירו לאיראנים שאלף הצנטריפוגות שהמערב יסכים להשאיר במתקן בנתאנז, אבל לא במתקנים מוסתרים, תוכלנה לבצע העשרת אורניום לרמה של חמישה אחוזים בלבד ולא לרמות שמהן הדרך לייצור נשק גרעיני קצרה יחסית. לאמריקנים גם תנאים נוספים, כגון האטת התוכנית עוקפת העשרת האורניום במפעל הפלוטוניום באראק, אך לא ברור אם דרישותיהם כוללות גם את הפסקת פעילות הטרור או הפסקת תוכנית הטילים האיראנית שמסכנת לא רק את ישראל ואת אירופה, אלא בטווח רחוק יותר גם את ארה"ב עצמה. בתגובתם הפומבית דחו הנציגים האיראנים את הדרישות האמריקניות בשצף קצף, ועכשיו יש לחכות ולראות מי ימצמץ ראשון ובאיזו מידה, אם בכלל, המשבר בעיראק יטרוף את הקלפים.

בתקשורת הישראלית מרבים להזדעק על "נקודת השפל" חסרת התקדים, כביכול, ביחסי ארה"ב־ישראל, אך מתברר ש"השפל" הזה אינו נראה בנושאים המהותיים, ובעיקר באלה הביטחוניים. סגן שר ההגנה האמריקני, מתיו ספנס, אף ציין לפני שבועיים בכנס הרצליה את יציבותם של הקשרים האלה ואת האינטרס האמריקני בהעצמתם. דווקא על רקע האיום של הג'יהאדיסטים הסונים על המזרח התיכון כולו, שיתוף האינטרסים הזה אכן מחייב שקיפות מוחלטת ו"אפס הפתעות" משני הצדדים בין וושינגטון לירושלים, הן בעניין האיראני והן בעניין האיום הג'יהאדיסטי.