נתקע בפקק וסבל

אתמול, בשעה רבע לארבע, אספתי את הקטנה שלי מהגן. העברתי את האוצר החמוד, לבוש לבן, אוחז בדגל הלאום (בגן שלה בצפון תל אביב חגגו כבר אתמול את מסיבת יום העצמאות), אל הסבתא, ויצאתי בחמישה לארבע במכוניתי מרחוב ז'בוטיניסקי למסע השגרתי למערכת העיתון שברחוב השלושה (יד אליהו), מסע שנמשך לרוב בין 20 ל-25 דקות. אבל אתמול "עשרות בני ערובה נמצאו תחת שליטת מחבלים במשך שעות ארוכות, והמשטרה ניהלה מו"מ כדי להביא לשחרורם".

נרגיע: זה היה רק תרגיל. סודי. בפועל, היינו "כל ישראל נהגים" - בני הערובה של המשטרה. תרגיל סודי, אמרו לנו. כנראה ב-2010 אזרחי ישראל מעודכנים יותר בפרויקט הגרעין האיראני ובתנועת משאיות סמוך לכור בבושהר מאשר בצפוי להם בכבישים. ככה זה אצלנו.

בגל"צ העלו לראיון את ניצב משנה ישראל ג'יבלי, מפקד משטרת התנועה הארצית. הבנתי ממנו שבכלל הכל פטה מורגנה. הוא הרגיע ואמר שהתרגיל הסתיים. אז מאיפה הפקקים? - בגלל יום חמישי. רגע, אז למה לבחור לעשות תרגיל דווקא ביום חמישי? אפשר, למשל, ביום שלישי. לא ביקשנו ביום כיפור. בסדר, המשטרה הגיעה למסקנה שעדיף לעשות את התרגיל בתנאים הכי קשים. אבל גם כאן הם פישלו: מדוע הם לא פוצצו למשל כמה רכבים בדרך פ"ת? ומדוע הימ"מ לא ירה כמה צרורות ליד היכל נוקיה? זה היה גם יותר מוחשי, וגם היה מציל לנו את השעמום במקום שהשאירה אחריה פרטיזן.

לפחות היה לנו רדיו. וזמן. הרבה הרבה זמן. מספיק זמן כדי להתגאות באליטות שלנו: פרשת הולילנד (שוחד), חשיפת א.א (שוחד), פרשת אפל (שוחד). כולם לוקחים שוחד ולנו האזרחים אוטוטו נגמר הדלק.

זוכרים את מייקל דאגלס בכבישי לוס אנג'לס בסרטו של ג'ואל שומכר מ-1983 "בדרך למטה", כשמשהו נסדק בראשו שעה שהוא תקוע בפקק? ראיתי אתמול כמה כאלה בפוטנציה, שהיו מסוגלים לצאת מהרכב עם אלת בייסבול.

האמת, היה אתמול רגע שבו אני והטויוטה שליד ביקשנו לברוח לחו"ל, אבל אז הרדיו בישר על מאות טיסות שבוטלו בעולם בגלל הר הגעש באיסלנד. אמאל'ה, אין אפילו לאן לברוח...

אגב, הגעתי לעיתון בעשרה לשש. שעה ו-55 דקות. אבל רק כי זה יום חמישי. כמובן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו