יש הכרעה, אך הוויכוח יימשך
גילוי נאות: אני ירושלמי בבגרותי, וככזה מוטה לצד השר"פ. דור שלם של תושבי הבירה הושפע מרופאי בית חולים הדסה בירושלים בימיו הטובים, ששר"פ אמנם מיטיב עם כיסם, אבל מסייע לכלל שכבות הציבור. הוא אינו שוויוני, אך יותר יעיל. מקדים את העשירים, אבל מושך את כל תור הצרכנים כלפי מעלה. כך שמענו מפיהם.
הוויכוח העקרוני נותר בעינו. יש לבתי החולים הציבוריים קיבולת ידועה מראש של אמצעים. מנגד, יש ביקוש הולך וגדל לקבל את שירותיהם. הן מפני שהאוכלוסייה גדלה, הן מפני שהתרופות המודרניות יקרות.
הביקוש אינו משתנה. בוודאי לא כשמדובר בישראלים בעלי אמצעים. אם לא יקבלו ביוקר את השירות הרפואי בארץ - ישלמו יותר ויקבלוהו בחו"ל, וזה יפגע ברמת הרפואה בישראל. מפני שכספם יחסר בקופת בית החולים.
נכון שבפועל השירות הרפואי הפרטי קיפח את החלשים והיפלה אותם בקביעת תורים. אך מה יקרה אם יבוטל? האם יוקל לחסרי האמצעים אם העשירים ייכנסו לתור כמותם, וההכנסות הכוללות של בתי החולים יפחתו?
נכון שאם הרופא הבכיר ייטה לעסוק בשר"פ שתמורתו גבוהה, הוא ייעדר ממחלקתו הציבורית. מצד אחר, הגידול בהכנסות ביה"ח - למשל, מתיירות מרפא - יאפשר למחלקה שרמתה תרד לקלוט עוד רופאים ולקדם אותם מהר יותר לעמדות בכירות.
איני יודע אם טיעון זה, החוזר על מה ששמעתי שנים מפי רופאי בית החולים הדסה בירושלים, נכון. אבל לא שמעתי תשובה הסותרת זאת לבד מאחת, שהיא אכן מקוממת: היות שהדברים נעשו ללא הסכם וללא הבנה בין כל הצדדים, שקע התהליך ביוון המצולה של שחיתות לרעת כולם. זה ניתן לתיקון בהסדר.
לכאורה קיבלה הוועדה בראשות יעל גרמן חלופה לשר"פ. האוצר יגדיל את מימון הצדק על חשבון היעילות בשר"פ. הלוואי, בכך אתמוך מייד - אבל כאזרח ישראל הזוכר את התחייבות האוצר, ועימו הממשלה כולה, למתווה־ברודט לתקציב הביטחון - אני חושש שתומכי השוויון הצודק לא יראו את הכסף. אולי רק את התשלום הראשון.
פתוח לשכנוע.
