פסגת הפחד | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פסגת הפחד

, עודכן

פחד, כידוע, הוא מקדם מכירות מצוין עבור יצרני החדשות. כאשר אנו נחשפים לכתבה העוסקת במקרה טרגי, עולה במוחנו המסקנה הצפויה: "איזה מזל שזה לא אנחנו". מין אינסטינקט שכזה.

בשנה האחרונה העיתונות, הארצית והעולמית, עסוקה בלהפחיד אותנו לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שייערכו הקיץ בדרום אפריקה. הנתונים המאיימים לא מאחרים לבוא: אל-קאעידה, איידס, גזענות, עוני. כל הסכנות האפשריות, וכל המרבה הרי זה משובח. הפחד הזה גורם לכך שלפחות מיליון כרטיסים שנרכשו כבר הוחזרו על ידי אירופאים ואמריקנים שחוששים להגיע למשחקים.

לפני כשש שנים נשלחתי לסקר את אולימפיאדת אתונה. חצי שנה לפני המשחקים כולם דיברו על שלושה דברים עיקריים: אל-קאעידה, התשתית הגרועה והעובדה שהיוונים לא יודעים לתת שירות ולא לדבר אנגלית. המשחקים באתונה היו הצלחה מסחררת עבור המבקרים, גל פרידמן זכה שם במדליית הזהב הראשונה של ישראל בעוד הוא מוקף בעשרות ישראלים שבאו לחלוק עימו את הרגע ההיסטורי. והיוונים? הסתדרו יופי גם בלי האנגלית.

לפני כשנתיים הגעתי גם לאולימפיאדת בייג'ין. בחצי השנה שקדמה למשחקים הזהיר העולם כולו מפני זיהום האוויר, השלטונות הסיניים הבלתי מתפשרים והעובדה שהסינים לא מבינים אנגלית ואשר על כן הסיכוי שתקבל את מה שהזמנת במסעדה שואף לאפס.

ובכן, מחוץ לחלוני, הפונה לאחד הרחובות המרכזיים בתל אביב, ואנחנו בבוקר אופייני של אפריל, יש כרגע זיהום אוויר גבוה יותר מאשר בתקופה שבה שהיתי בבייג'ין. וכן, אני עדיין מתגעגע למסעדת "אלף לילה ולילה" הטורקית ברובע הבילויים של העיר שבה סעדתי את ליבי, כאשר רקדנית בטן מפזזת סביב צלחת החומוס והפיתות שהוגשו. אבל עיזבו, בדרך כלל הם אוכלים שם רק נחשים.

גם לדרום אפריקה אני מתכוון להגיע, הפעם כתייר. כשאנשים שומעים את זה, כולל קולגות מהמקצוע, הם ממהרים להגיב: "לא מפחיד שם-"

והאמת, זה די משעשע. כי מילא שההולנדים או הגרמנים פוחדים להגיע לדרום אפריקה המסוכנת, אבל לשמוע את זה מאנשים שחיים במדינה שהמוות אורב בה בכל מקום זה באמת מצחיק.

זה לא מפחיד לשלוח את הבת שלכם לבלות כשאנשים כמו שי סימוני מחזיקים ברישיון נהיגה? לא מפחיד אתכם לחיות בעיר כמו אשקלון כשבית החולים שלה חשוף לפגיעת טילים רק כי כמה אנשי דת החליטו כך? לא מפחיד אתכם לגדל את ילדיכם בידיעה ששניים מהם יכולים למצוא את מותם בהגנה על המולדת?

אם כל הדברים הללו גורמים לכם לישון בשקט, אז אתם באמת ובתמים מוכנים למשימה הכל כך קשה הזו של חצי גמר אליפות העולם בכדורגל בקייפטאון. אחת הערים היפות בעולם, אגב. רק תיזהרו, יש סיכוי שעל המשקה שלכם יגבו חמישה דולרים יותר מביום רגיל. כי ככה זה, יש שם ג'ונגל בחוץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עדי רובינשטיין

כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".

כדאי להכיר