כמה שעות לפני ההכרעה בתחרות האוסקר הכריז במאי הסרט "עג'מי", סכנדר קובטי, כי אינו מייצג את ישראל. הוא התעלם מ-2 מיליון השקלים שקיבל ממנה ומהעובדה כי לתחרות זו מתקבלים רק סרטים המייצגים מדינות. בשבוע שעבר נחשף כי בעלי מסעדת "אזאד" בחיפה אינם מתירים ללובשי מדים להיכנס אליה. העירייה הוציאה באיחור צו סגירה, שלפחות בערב הראשון לא הוצא אל הפועל. חבל שיש צורך בצו סגירה. בימים אחרים היו יהודי חיפה מדירים רגליהם מהמסעדה, ושלום ולא להתראות. שני האירועים השוליים הללו הם רק תסמונת לכך שערביי ישראל מבקשים להעניק ספר כריתות לשותפות הגורל עם הרוב היהודי. נכון, ממילא מדובר בנישואים כפויים עם מגזר אשר הכריז לפני 62 שנים מלחמה כדי "לזרוק את היהודים לים" ונכשל ונמלט; ונכון, ליהודים יש תרומה גדולה בתסכול הפוקד את ערביי המדינה, ויש צורך בתיקון שורה של מעשי עוול וקיפוח. אך לאחרונה מסתמן כי הערבים אינם מעוניינים בתיקון. הם מאסו בשותפות. בעניין "עג'מי" הדברים חייבים בירור מדויק: העובדה שקובטי קיבל כסף ישראלי אינה מחייבת אותו לעשות שקר בנפשו האמנותית ולייצר סרט שאינו שלם עימו. אין גם כמעט מי שתובע זאת ממנו. בוודאי שאין הצדקה לנסות ולמנוע ממנו את הקרנתו. בשעתו, כאשר יצר מוחמד בכרי את הסרט השקרי "ג'נין ג'נין", שהיה בתוכנו מרכיב של עלילת דם נגד חיילי צה"ל, הפציר בי אחד מהלוחמים הבולטים, ד"ר דוד צנגן, לקרוא לאיסור הקרנתו. סברתי כי זו טעות. מדינה אינה צריכה למנוע הקרנה. עדיף לאפשר הקרנת שקר ולאחריה להגיש תביעות דיבה נגד יוצריה. לכן צריך לדייק: אין כוונה שהבמאי קובטי ישנה כהוא זה את סרטו למרות שמומן בכספי האומה. הזעם הוא על נוהג המרמה הכפול - לקבל על עצמו להתייצב לתחרות שבה הוא מייצג את המדינה וברגע האחרון להתכחש להתחייבות שקיבל על עצמו. כל עוד עומד קובטי על דעתו, וכל עוד המסעדה הערבית אינה מארחת לובשי מדים - ראוי שכל יהודי יחוש את עצמו פטור מלאכול ב"אזאד" ולצפות ב"עג'מי". נטלתי לעצמי פטור מלא.
