אז מה, "האח הגדול" הלך לישון, אה? מילא האח הגדול ומשתתפי הריאליטי הזו. מה יהיה עכשיו על כל העיתונאים ומגישי התוכניות שעסקו בה? הרי יותר מכל דבר אחר, ה"אח הגדול" היא בעצם התדיינות ציבורית בלתי פוסקת. יותר מהכל, זו תוכנית שבה אנשים מדברים על אלה שמדברים כל היום. אף אחד לא נמלט מזה. גם אני, כמו רבים וטובים, כתבתי על ז'אנר הריאליטי ככלל ועל "האח הגדול" בפרט לא מעט. אגב, הריאליטי האמיתי של "האח הגדול" מתרחש רק בדקות המתות בערוץ 20. בכל הרגעים שבהם המשתתפים נטלו חלק במשימות זה כבר לא ריאליטי. זו עוד תוכנית. נו, בכל מקרה, מה יהיה עכשיו עם כל השיחות על "האח הגדול"? מה נעשה? צריך לזכור כי השיח על "האח הגדול" נהנה מכך שהיו לו שני קהלים: אלו שבאמת אהבו את "הקטע הזה", ואלו שהתיימרו לאמץ מבט של חוקר אנתרופולוג. כך נוצר שילוב בין שיח גבוה לנמוך ביחס לתוכנית, והשיחות נמשכו ונמשכו. אבל עכשיו, עם תום העונה, פתאום הבנתי דבר מאוד חשוב. הצפייה הקולקטיבית ב"אח הגדול" תגרום לנו לאבד גישה מאוד ישראלית ביחס לכוכבי טלוויזיה - גישת ה"תאמינו לי, אני מכיר אותו". הרי עכשיו כולנו מכירים את הסלב התורן. מכירים את הישראלים שמפתחים מערכת יחסים חד-צדדית עם המפורסם שפעם נתקלו בו - לא משנה היכן - ותמיד יתעקשו להחזיר אותו למציאות? אם זה על ידי הערה ברחוב ("מה נשמע משה? תפסת תחת, אה-") או על ידי המתנה לטעויות ("ראיתם איך משה התבלבל אתמול בשידור חי? איזה צחוקים") או על ידי העברת זיכרון אישי של אנקדוטה משותפת מימי הצבא ("משה היה איתי בטירונות, תאמינו לי, אז לא התייחסנו אליו בכלל, ופתאום נהיה לי כוכב"). לא עוד. אחת ההשפעות של "האח הגדול" על תרבות הדיון היא שהיא פוצצה לנו את האפשרות הכל כך חביבה הזאת להוריד את האוויר הנפוח לכאורה מעולמם של המפורסמים על ידי "העם". הרי עכשיו אנחנו נמצאים בפרדוקס. איך אפשר לנסות להחזיר למציאות מפורסם שהתפרסם על רקע היותו חלק מתוכנית מציאות? איך נוכל עוד לדווח שבמציאות, אי אז בטירונות, הוא בכלל היה בנאדם אחר, ממש לא כמו שהוא מתנהג בטלוויזיה, כשהמפורסם הכי בכיר היום במציאות שלנו הוא מישהו שכל פרסומו נובע מהתנהגותו האמיתית, כפי שנחשפה בפנינו במשך שעות- כן, חייבים להודות שהפעולה הישראלית הזאת של "להוציא את הסלב מהסרט שבו הוא חי" יוצאת מכלל שימוש. זה לא עניין של מה בכך, כי מה כבר נשאר לנו, הלא מפורסמים, לעשות מול המפורסמים אם לא להוריד אותם לקרקע? זה היה הניצחון היחיד של האדם ברחוב מול המפורסם. דמיינו שיחת בית קפה שגורה, כזו ששמעתם כבר המון פעמים, בנוגע לכוכב טלוויזיה. הרי בכל שיחה כזו תמיד יהיה את זה שיאמר "אני שונא אותו, הוא סתם תופס מעצמו" ואת השני שישיב "אני לא שופט אנשים לפי הטלוויזיה" או "אני מכיר אותו אישית - הוא לא כזה". והנה, "האח הגדול" יצרה לנו מפורסמים חדשים אך ביטלה את האפשרות שלנו להתנשא עליהם בשיחות קפה. כי הריאליטי בכלל ו"האח הגדול" בפרט בעצם סתמו את הגולל על השיח הרכילותי בנוגע לאנשים בטלוויזיה. אבל ההפסד הוא לא רק של הצופים. הוא גם של הסלבס החדשים. הרי עם זכייתו, יותר מכל דבר אחר, הפך אלירז לגלעד שליט של הבידור הישראלי. כל כך הרבה פעמים ראינו אותו עד שהוא הפך לשבוי של התפיסה הציבורית לגביו. ומה נותר לו לעשות? הרי אפילו את הקרדיט שטמון בהסבר "אבל במציאות אני לא כמו בטלוויזיה" כבר לקחנו ממנו.
