האמת, לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי במקום פול ג'ון קילי. תחשבו על זה: אתם קמים בבוקר ומגלים, לזוועתכם, שבשבוע שעבר, כשאף אחד (כולל אתם) לא הרגיש - חיסלתם רב-מחבלים בינלאומי בדובאי. כן כן, אתם - שיפוצניקים, חקלאים, פנסיונרים - שהדבר היחיד שידעתם על ריגול הוא ג'יימס בונד, ובן רגע הפכתם, רשמית, למבוקשים על ידי האינטרפול. הרי מה שלא תעשו עכשיו - בין אם תתראיינו כדי להוכיח שזה לא אתם, בין אם תימלטו או תרדו למחתרת - חייכם לעולם לא יהיו עוד כמות שהיו. לחו"ל כבר תתקשו מאוד לנסוע; וגם אם תצליחו לשכנע את הפקיד בשדה התעופה שאתם לא הם, לעולם תחיו בפחד מנקמה. החבר'ה מהחמאס אינם בהכרח האנשים הכי הגיוניים בעולם. מן הידועות היא כי ארגוני ביון בעולם מעדיפים לעשות שימוש בזהויות של אנשים חיים, כך שאם הן ייבדקו, יימצאו מאחוריהן בני אדם אמיתיים. אבל למה לעזאזל לבחור דווקא שמות זרים של אנשים שחיים בישראל? למה להשתמש דווקא בג'יימס לאונרד קלרק, חבר קיבוץ גבעת השלושה, או בסטיבן דניאל הודס מבית שמש? מה רע בפול סמית? ג'ון ווקר? מה חשבו מתכנני המבצע, שהאנשים האלה לא יקפצו מיד ויצעקו "היי, גנבו את זהותנו"? ומדוע לא פנו אליהם המארגנים מרגע שהשמות נחשפו וניסו למזער את הנזק - למשל לבקש מהם לשתוק- עכשיו באמת יוכלו המלעיזים בעולם לטעון שנמצא "האקדח המעשן". בדרך גם הרסו לכמה אנשים כאן את החיים. מזל שלא לקחו את השם שלי.
