בעקבות המטמון האבוד | ישראל היום

בעקבות המטמון האבוד

1 משלחת חקר בראשות קפטן לפיד מצאה מטמון בין שתי התנחלויות ענִיוֹת, בראשונה אין תאורת רחוב ובאחרת שיחת היום היא המחיר הגבוה של הקייטנות. נמאס להפריך את הבדיה. רק שהפעם הזדון שבשקר שקוף כזגוגית. לפיד מכיר את הנתונים. הוא יודע שההשקעה הממשלתית באזרחי ישראל הגרים מעבר לקו זהה או פחותה ביחס להשקעה בכל תושב אזור ספר אחר, אביבים או כרם שלום, אבל הקוראים בקפה שלו מזמזמים לו את סיסמת הפוגרומיסטים ברוסיה הצארית: הכה ביהודים והצל את רוסיה. אין קל מזה. הכה במתנחלים וחמוק מהעיסוק הציבורי בתקציב צה"ל.

אף אחד לא יתמה איך שר האוצר בעצמו מגלה תיבות אוצר סודיות (עד כדי כך סודיות שאין כסף להחליף את האוטובוסים הממוגנים, הישנים מאוד, והילדים נתקעים בדרך אחת לשבוע). אף אחד לא יעיר שמעמד הביניים הנאנק, שאליו יש להעביר תקציבים, הוא גם זה הגר בהתנחלויות. ואיש לא יהרהר האם ההצעה להרוס יישובים כדי לפנות תקציבים לעוד מערכות כיפות ברזל(!), לא נשמעת כמו הרעיון למכור את הילד שלך לעבדות כדי לממן לו נעליים. ולבסוף, לאחר הפרסומת הנבובה לגן עדן עתידי בשקל שסיפק שר האוצר, יגיד אמנון אברמוביץ' כי לפיד החליט לקחת מהחרדים ומהמתנחלים ולהעביר ל"אזרחי ישראל", ואפשר להניח שמטומטמי ישראל יהנהנו.

המשוררת האפרו־אמריקנית פאט פארקר אמרה פעם שכשנולד אדם שחור, הדבר הראשון שהוא לומד זה לשנוא את עצמו. זה גם מה שכל מתנחל יודע, בייחוד המבוגרים. אם לא לשנוא, לפחות להאמין שמגיע לך פחות. להפנים. לפני חודש הודיע מד"א על סגירת שלוש תחנות אזוריות, שמשרתות רבבות אזרחים. גוש עציון, צפון השומרון, מערב בנימין. ביטחונית, מדובר באזורים המאוימים ביותר בישראל. המרחק ביניהם לבין בתי החולים הקרובים הוא דרמטי. סכסוך על תקצוב 4 מיליוני שקלים בשנה הוביל להחלטה (שבוטלה בינתיים) לסגור את התחנות מצילות החיים. הסיבה שלא שמעתם על הסאגה, שנמשכה חודש, היא פנימית: המתנחלים עצמם לא האמינו שלמישהו יהיה אכפת מסגירת התחנות. אנחנו מתנחלים, אמר חבר, למי זה יזיז.

זה צף כשאתה שואל את עצמך איך הסכימו היהודים לאורך ההיסטוריה לקבל על עצמם מגבלות על עיסוק ולבוש, שימוש בתחבורה ציבורית, מכסות על שיעורי סטודנטים, כיצד לא התקוממו. היו תקופות באירופה של גירוש יהודים כל שנה־שנתיים. עד המאה האחרונה יהודים שילמו יותר מסים. בחומות העיר ברלין היה שער שיוחד לבהמות וליהודים. והם שתקו. זה לא אותו דבר כמו המתנחלים, אבל תיאור היהודים בעיתונות כיושבים על הר של מטבעות לא רחוק מ"הנה הכסף" של לפיד.

2 הייתי בת 16 כששמעתי שאני מתנחלת. גדלתי בירושלים (בשכונה ששוחררה ב־67'), למדתי באולפנה בעופרה, ורק במפגש חוץ־מגזרי, בסמינריון "גשר", התוודעתי להתנחלויות. לא נמנמנו בתוך בועה; הלגיטימיות של המקום היתה פשוט טבועה בו. הדשא בעופרה, שעליו למדנו לבגרות במתמטיקה, היה ירוק כמו כל דשא אחר והיעדר ידיעה על המחלוקת הפוליטית יצר מציאות תמימה ושלמה. ולמרות זאת, בעיקר בגלל טראומת 2005, החלטתי שלילדים שלי אסביר מראש.

כשהזמינו אותי השבוע, בתור אמא לילד בבית הספר למחוננים "דעת" בעופרה, לערוך לילדים סדנה בנושא אקטואליה, החלטתי שעל זה אדבר. פגשתי ילדים וילדות בכיתה ג', חכמים מאוד, כולם גרים במטה בנימין, בשטחים, שלא שמעו על הקו הירוק מימיהם. הסברתי מאפס, גם לעצמי: אברהם אבינו, גלות, 1948, 19 שנות המתנה, 1967. היה יפה לראות שאחרי הסברים ארוכים על שטח המריבה, עם הנימוקים הביטחוניים וההיסטוריים להחזקתו, אחד הילדים אמר "למה את מדברת כל כך הרבה, זה שלנו וזהו".

חשבתי שעשיתי מעשה ראוי: דע מה שתשיב. היכרות עם המונחים הפוליטיים. הפעלת ביקורת כששומעים חדשות. והתוודעות לאפשרות (הדלה) שחבל הארץ הזה יילקח מאיתנו. האימהות חשבו אחרת. כמה מהן אמרו לי שהפחדתי את הילדים. שהם גדלים בשמחה, כמו כל ילד בעולם, בלי לדעת על הבקיעים באדמה. בסוף ניגשה אמא עם ילדה יפה. טליה רוצה לשאול אותך משהו, אולי את תדעי לענות לה, אמרה האמא ונסוגה.

הילדה הישירה אלי עיניים עגולות וכחולות ורטובות. אני מפחדת ממחבלים, אמרה. הלב שלי התרסק לתחתונים. מה עונים לה? אמרתי לה שהיא אמיצה להודות בזה; שאפשר להגיד בלב "שמע ישראל" ואז מגיע מלאך שומר; ומלמלתי שהיישוב שלה מוגן והרמטי. "אבל לאמא של חברה שלי שרפו את האוטו מבקבוק תבערה, ובדרך לטיול השליכו על האוטובוס שלנו בקבוק תבערה, ובאיתמר רצחו משפחה". חיבקתי אותה. שיקרתי שאיתמר רחוקה.

משם נסעתי לתל אביב, למפגש עם שמאלנים בפאב. אחרי מדע על הבר, כלכלה, צמחונות, ואפילו רבנים, גם המתנחלים הגיעו לבר. היה קצת ויכוח אבל שום שאלה ששמעתי שם לא היתה קשה כמו השאלה של טליה.

3 ריבוי החוקים על מצבים שקשורים למוסר מעיד על מצבנו. החל בחוק קלשון מלאך המוות של עפר שלח - חיסול הנוטים למות - ועד החוק המיותר של עדי קול: איסור גילוי עריות מעל גיל 21. חוק הוא לא תחליף למוסר או לחינוך. ועדת השרים לחקיקה לא צריכה "לדון" בגילוי עריות מעל גיל 21 - לא בגלל מה שכתבו המגיבים בפייסבוק "זה לא עניינו של המחוקק מה שני אנשים בגירים עושים במיטה" - אלא בגלל גרעין פנימי של מצפון שאמור ללוות כל אדם. גם החוק נגד שחרור מחבלים הוא חלק מחקֶקֶת שבעולם מתוקן אינה נחוצה. 

4 שרת המשפטים לבני מסרבת לעזוב את השמיכי ולהיגמל מהמוצץ. היא רוצה משא ומתן! בזמן שממשלת האחדות הפלשתינית נראית כמו הזיה של השטן, הנאום של לבני בכנס הרצליה, שנוקד בהסתה נגד תושבי יו"ש, היה חזרה רפטטיבית, כולל כמעט רקיעה ברגליים, של האשמת ישראל בקיפאון המדיני. חמ"ל הסברה פרו־פלשתיני של אישה אחת. 

• יחי נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין!

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר