צדק חברתי

באיחור לא אופנתי, ולאחר כמה שבועות שבהם הכניסה את המערכת למהומה מזיקה ומיותרת, הבינה מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, שהבנק הוא לא אחוזה פרטית שלה, ושאת החוקים קובעת המדינה ולא היא. כן, אפילו אדם רב כישרונות וחזק כמוה לא יכול לעשות מה שמתחשק לו. מאור הודיעה אתמול כי היא מסירה את מועמדותה לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק לאומי, תפקיד שממילא אסור היה לה למלא על פי חוק. אבל היא, משום מה, חשבה שבמקרה שלה, אם זהו רצונה - רצונה גם ייעשה. לשמחתנו, היא טעתה.

זה לא מסובך. על פי חוק המניות הבנקאיות שבהסדר, מנכ"ל בנק לא יכול להפוך בתוך רגע ליו"ר הדירקטוריון של אותו בנק עצמו. למה? כי דירקטוריון הוא גוף מפקח, ולו התמנתה מאור ליו"ר, היא היתה מפקחת על הפעילות שהיא עצמה ניהלה במשך 15 שנה. זה כמו שראש ממשלה היה מסיים את תפקידו ומחליק משם לכס מבקר המדינה כדי לכתוב דו"ח נוקב על עצמו. זה תסריט כה לא הגיוני עד שאפילו לא צריך חוק כדי למנוע אותו. מאור לא הבינה את זה, וסברה שבנק לאומי הוא מונרכיה שהיא שולטת בה לנצח.

"אבל מאור בנקאית מעולה", אומרים תומכיה. נכון, אבל האם החוק חל רק על אנשים רגילים ואינו חל על מוכשרים, על עשירים ועל מקושרים? זו תפיסת עולם מסוכנת, והדיון אינו על מאור ועל כישוריה אלא על שלטון החוק, על הממשל התאגידי, על הניקיון ועל ההיגיון.

קיתונות של ביקורת נשפכו על שר האוצר יובל שטייניץ, שהרהיב עוז, התקשר לוועדת המניות ועידכן מראש שחוות הדעת של המדינה תהיה נגד מינוי מאור. כולם גינו את "ההתערבות הפוליטית" של שטייניץ. רוב הגינויים היו מוגזמים. שטייניץ אולי עשה טעות, אבל מעורבותו מתגמדת לנוכח התרגילים של מאור. אפשר לומר, וזו רק מטאפורה, שאם הוא ניסה לסגור מרפסת בלי רישיון, היא ניסתה לבצע שוד בנק לאור היום.

מאחורי הקלעים בישלה מאור דייסה לא סימפטית, שאליה רתמה כל גורם אפשרי בבנק בתרגילים שתקצר היריעה מלתאר. הכי מקוממת היתה מעורבותם של בעלי המניות הגדולים, שממש במקרה הם גם הלווים של הבנק. גם הם החליטו שהם רוצים את מאור. הבנתם את זה? הלווים של הבנק יחליטו מי יהיה הגורם המפקח על ההלוואות שלהם!

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הוציא למאור כרטיס אדום ואמר לה: גברתי, עד כאן. אינך יכולה להיות יו"ר הבנק. וינשטיין סגר למאור את הדלת, אבל היא ניסתה להיכנס דרך החלון והציגה מועמדות בערוץ אחר - כמחזיקת מניות. בא יו"ר הרשות לניירות ערך, זוהר גושן, סגר גם את החלון ואמר לה: גם כאן אין כניסה.

חבל שמאור, אישה כה מתוחכמת וכה זהירה, נפלה קורבן לחטא הגאווה של עצמה והיתה שחקנית ראשית במשחק הלא מכובד הזה. העובדה שהסירה סוף סוף את המועמדות הלא ראויה שלה היא איתות אזהרה חשוב למי שמבקשים להשליט פה דיקטטורה של מנהלים ולמי שסבורים שהכוח והממון מאפשרים להם לצפצף על החוק.

הכותבת היא חברת ועדת הכספים של הכנסת ויו"ר ועדת האתיקה