מבקש: רק לא רוברטו דונאדוני

דבר אחד ברור אפשר לומר על הקריירה הקצרה של רוברטו דונאדוני: יש לו בעיה עם בוסים מלחיצים, והוא נוהג לקרוס תחת לחץ וציפיות.

די לבחון את הקדנציה שלו בנאפולי כדי להבין באיזה מאמן מדובר. לדונאדוני תמיד היתה מערכת יחסים טובה עם השחקנים הכפופים לו, הבעיה היתה עם הבוסים. אלדו ספינלי (ליבורנו) ואאורליו דה לאורנטיס (נאפולי) מתחו ביקורת קשה על דונאדוני בתקשורת, והמאמן טען שהתערבו לו בעבודה ועזב בטונים צורמים. לידיעת דון לוזון.

אפשר לטעון שיש דמיון בין המנטליות האיטלקית לישראלית (בניגוד לפערים התרבותיים שהיו עם נילסן) - ובניגוד למאמנים איטלקים אחרים הוא דובר אנגלית טובה - אולם יש לא מעט דברים מטרידים.

המקום היחיד שבו הצליח היה בליבורנו חסרת השאיפות, שאותה גרר לצמרת. כשהיו ממנו ציפיות ותלו בו תקוות - לשמור על מעמדה הבכיר של איטליה (שאותה קיבל מיד אחרי הזכייה בגביע העולם), או לשדרג את נאפולי - דונאדוני קרס. הכדורגל ההרפתקני שמזוהה איתו (3-3-4 התקפי עם דגש על התקפות מהמרכז) פינה את מקומו לפרגמטיות שנבעה מהססנות, אובדן אמון בדרכו וייאוש. דונאדוני מבריק מבחינה טקטית, אבל בהיבט המנטלי לא ממש. והוא עדיין לא מודע לכמות הייאוש שיכולה לייצר נבחרת ישראלית, שווינריות היא לא הצד החזק שלה.

למרות שפאביו ליקארי מה"גאזטה דלו ספורט" משוכנע ש"דונאדוני יותר מחושל ומנוסה אחרי חוויות האימון האחרונות", יש כאלה שמטילים ספק ביכולתו להצליח. "דונאדוני בחור נחוש, אבל אין לו אישיות גדולה. הוא לא כריזמטי והרבה פעמים מגיב להתרחשויות במקום ליזום", מבקר אלסנדרו בוצ'י מה"קוריירה דלה סרה", שסיקר את הנבחרת כשדונאדוני אימן אותה.

נכון שראוי לתת צ'אנס למאמן שהיה שחקן במילאן הגדולה, אבל תזכרו שבחמש משש הקדנציות של דונאדוני כמאמן הוא נכשל. ואם הוא יצליח עם הסקוואדרה חלובה, זו תהיה הפתעה נעימה. אבל למה להיות אופטימי-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו