ראובן ( רובי) ריבלין יהיה נשיא של אמצע, בדיוק כמו בשירו של יהודה עמיחי על ירושלים, אהבתו הגדולה, שאותו הוא מצטט לא פעם: "למה ירושלים תמיד שתיים, של מעלה ושל מטה? ואני רוצה לחיות ירושלים של אמצע בלי לחבוט את ראשי למעלה ובלי לפצוע את רגליי למטה". הוא יידע להעניק תחושת שייכות לקהלים ולציבורים ששמעון פרס - שיוקרתו בעולם רבה - היה רחוק מהם כרחוק ניו יורק ופאריס מירושלים ומשכונת התקווה. ריבלין ידבר אל אזרחי ישראל ב'יהודית', וכמו מנחם בגין ישזור בנאומיו ובשפתו מן המקורות ומבית אבא וייזהר שלא לחלל את השבת בפומבי.
הנשיא הנכנס לא יעז לחגוג ימי הולדת באותה ראוותנות וניקור עיניים שפרס חגג בה את יום הולדתו ה־90, פשוט כי אינו כזה. ריבלין בא מהעם, וגם עתה כשהפך 'מורם מעם', יזכור מהיכן הגיע. בדרכו, מותר לקוות, יעניק לאזרח הקטן דוגמה אישית ויחתור לצניעות. ייתכן אף שימשיך להתגורר בדירתו ובכל יום יבוא לעבוד במשכן הנשיא.
ריבלין כנשיא (גילוי נאות - אנו ידידים) לא יטרפד מבצעים צבאיים באיראן. הוא יישאר נאמן למורשתו האידיאולוגית; יבקר בהתנחלויות, יכאב את כאבן וישמח בצמיחתן. בליבו ימשיך לנצור ולכאוב ולבכות על גוש קטיף שאיננו עוד, אבל גם יידע, ואף אמר זאת רק לאחרונה, כי "חובתה של הממשלה הנבחרת למשול - מחייבת את הנשיא לתת את התמיכה ההולמת לממשלה בכל הכרעותיה, גם כשאינן עולות בקנה אחד עם עמדתו האישית". האם במהלך כהונתו יבצבצו עמדותיו האישיות? ייתכן בהחלט, אך אין בכך פסול. לא רק לפרס ולוויצמן מהשמאל מותר.
הנשיא הנבחר ייבחן ביכולתו להעניק תחושת שייכות למגזרים שעד היום חשו דחויים ומוקצים ומובדלים. הוא ינסה לגשר בין "מדינת תל אביב" ל"מדינת ירושלים", בין הישראליות לבין היהודיות, לדבר בשם העניים, בשם החרדים, בשם הערבים, בשם המתנחלים; לגשר ולמתן קיטובים. נשיא "ירושלמי" אחר - יצחק נבון - השתדל לנהוג כך ולכן זכור לטוב עד היום.
הנשיא ריבלין לא יפתור מחלוקות, אבל יעשה הכל כדי שנוכל לחיות איתן, ולהסכים שלא להסכים. משכן הנשיא שלו יהיה עממי פי כמה מזה של פרס, אבל גם בעל שאר רוח. כנצר לריבלינים תלמידי הגר"א, וכבן לפרופ' יוסף יואל ריבלין, מזרחן וחוקר שפות ידוע, ולרחל ריבלין, ששימשה חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם "חרות", ספג ריבלין את היכולת להעמיק ולהתרומם מעל הכאן והעכשיו. לילדיו ולנכדיו הנחיל תמיד את "יציאת מצרים" הפרטית שלו, "יציאת מצרים בארצנו - לארצנו - ביטול המנדט והולדת המדינה"; את התחושה שהמדינה אף פעם לא תוכל להיות בגדר המובן מאליו. הוא ירבה לעשות זאת גם עתה.
לפני שנים הפסידה אותו ירושלים כראש עיר (אולמרט דאג אז להפילו במאבק פנימי בסניף "חרות" המקומי). עכשיו הרוויחה אותו ישראל כנשיא. האיש שפוקד לא פעם את קבר ז'בוטינסקי בהר הרצל ואת בית כנסת החורבה שבעיר העתיקה בירושלים, יישא בגאון את בשורת ירושלים ואת המחויבות היהודית אליה. כולנו נרוויח מזה. יחי הנשיא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו