איזו התענגות לעם בציון לאחר שאברם גרנט נתפס במקום כזה, שרבים מהגברים בישראל מבקרים בו בקביעות. האנגלים הוכיחו לנו שסרטים על חלפן כספים שמתאבד, כולל שחזור של האלמנה, יכולים להיות מועמדים לאוסקר הזר לעומת הצהבת והבחילה אצל החברים מהממלכה, שאמנם לובשים חליפה ועונבים עניבה, אבל גם מתחבאים בביוב רק כדי להביא משם "סקופים". ולחשוב שאצלנו עד היום אף אחד לא יודע במדויק מי בילה עם הנערות העובדות ערב המשחק מול דנמרק. לא צריך לקנא באברם, שיפגוש מחר את מנצ'סטר יונייטד. האוהדים האנגלים כבר יחברו איזה שיר אכזרי במיוחד ויזמזמו אותו במשך 90 דקות. גרנט יצטרך להתמודד עם שאלות מביכות וכותרות עם משחקי מילים משעשעים בעיתונות האנגלית. ספק אם העיתונות בארץ הקודש תגלה אף היא בגרות בסיפור הזה, ואפשר להבין אותה. שנים שגרנט מאכיל מכף ידו עיתונאים ספציפיים ואילו אחרים נשארים בחוץ. עתה הגיעה שעת הנקמה. מכל הסיפור העצוב הזה של מאמן כושל ממדינת עולם שלישי, שמבלה במכון עיסוי בעיר נמל שכוחת אל של גברים עם שיניים עקומות ונשים שתוקעות גרעפסים של בירה - שנכנסה להיסטוריה כעיר שממנה יצאה הטיטאניק להפלגה הראשונה והאחרונה שלה - יש רק אישה אחת שיוצאת ממנו כליידי אמיתית. תגובתה של צופית גרנט לפרשה היתה אלגנטית ואינטליגנטית. איך אברם תפס אישה כזאת-
מוצא נקודת אור בפרשה
עדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
