"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רכישות מהמזרח: בלי דעות קדומות

,עודכן

בשבועות האחרונים חזינו בכמה עסקאות שבהן נמכרו חברות ישראליות ותיקות למזרח הרחוק. תנובה נמכרה לחברת ברייט פוד, שמוחזקת דה פקטו על ידי ממשלת סין; טמבור נמכרה לקבוצת השקעות מצליחה מסינגפור; מנגד ראינו את עיסקת כלל ביטוח, שכבר חודשים ארוכים נמצאת בהמתנה לאישור של משרד האוצר, יורדת מהפרק, ייתכן שבגלל עיכוב אישור רכישה.

מעניין לא פחות הוא החשש הגדול שנזרע בציבור מפני הרכישות הללו. חלק מהחשש הזה אפשר להסביר בעצם הימצאות המשק בטריטוריה חדשה ולא מוכרת. הישראלים עדיין לא מכירים את הרוכשים מהמזרח הרחוק, ולא יודעים כיצד יתייחסו לחברות ישראליות. מבחינת רבים, מדובר בחשש לא מוצדק מהזר, ממה שאינו מוכר, אשר מתיישב לתוך קונבנציות ישנות.

הציבור הישראלי מנוסה ברכישות של משקיעים זרים. את "יד2" קנה לא מכבר התאגיד הגרמני אקסל שפרינגר; מספר האקזיטים של חברות סטארט־אפ מסוגים שונים הוא עצום. אלא שכל אלה נרכשים בדרך כלל על ידי גופים מהמערב.

אין מה לחשוש גם מקניות מהמזרח. אנחנו צריכים להתעודד מהרכישות הסיניות והסינגפוריות ולקוות שרכישות רבות נוספות יגיעו אחריהן. העובדה שכרגע כל העולם מתעניין ברכישת חברות ישראליות היא חיובית ביותר - ולא חשוב מאיזה כיוון מגיעה הרכישה הזו.

אם נחשוב על רכישת רכב, הרי יש המון יצרני רכב בעולם. יש כאלה שסובלים מתדמית פחות מוצלחת, ממדינות עם תיעוש פחות מתקדם, ויש כאלה שזוכים למוניטין מצוין ולשבחים על ההנדסה של רכביהם. בסופו של דבר חלק גדול מהרכבים נרכש לפי תדמית יותר מאשר בחינה של טיב ההנדסה של כלי הרכב. את התדמית מעודד בתחכום עולם הפרסום. אבל תהליך דומה עובר על מרביתנו בכל סוג של רכישה, בעצם.

העובדה שתנובה אטרקטיבית בעיני הסינים ושטמבור נחשקת בעיני הסינגפורים היא בין השאר משום שמדינת ישראל נתפסת כמי שמייצרת ערך רב למשקיעים בה. לתנובה יש טכנולוגיית מזון מתקדמת; טמבור שהוקמה ב־1936 מביאה עשורים של ידע בתחומה.

אין כמובן ערובה שהעניינים יימשכו בהרמוניה נצחית. עסקים מצליחים, לפעמים הם מתקלקלים, לפעמים הם הולכים לכיוונים הנכונים. וכן, לפעמים לבעלי הבית החדשים, למשל בעלי הבית הקודמים של תנובה - קרן אייפקס - יש אינטרסים אחרים. אייפקס הבריטית עשתה מאמץ מתוחכם שלא לשלם מס על מכירת תנובה.

מבחינה ציבורית, יש לשפוט את הרוכשים החדשים מהמזרח הרחוק בלי להטות צדק, כפי שהיינו אנחנו רוצים שישפטו אותנו במקומות אחרים: בהגינות ועם כמה שפחות דעות קדומות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר