אפליה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אפליה

, עודכן

במאי 1989, לפני כשני עשורים, נעצרתי בבית המעצר קישון, ביחד עם חבריי לקבוצת השנה ה-21 (השנה ה-21 לכיבוש) על כניסה לשטח צבאי סגור. בתחילה זכה המעצר לברכת שופט בית משפט השלום, שאף האריך אותו לחמישה ימים. רק בסיום התקופה הזו ציווה בית המשפט על שחרורנו ואף קבע שהמעצר היה מעצר שווא.

למותר לציין שבעוד חבריי ואני בילינו את ימינו ולילותינו בתא המעצר, המתנחלים המשיכו לנוע ב"שטח הצבאי הסגור" באין מפריע, שטח ש"נסגר" כנראה רק לכבודנו.

אותה פרקטיקה נלוזה, שהיום משתמשים בה נגד מפגיני שמאל שמקיימים משמרת מחאה בשייח' ג'ראח במחאה על השתלטות הימין הקיצוני על בתי פלשתינים - הפעילו אז כלפינו, כשביקשנו למחות על הריסות בתים בקלקיליה. פינוי המשפחות הפלשתיניות שגרות בשכונת שייח' ג'ראח מאז 1948, שקיבל את אישורו של בית המשפט כדי להקים מובלעת של התנחלות יהודית - הוא מהלך נוסף שנועד לקבוע עובדות בשטח. כל זאת על מנת להפוך את מציאות הכיבוש בירושלים לבלתי הפיכה.

או שהורסים בתים של פלשתינים בשטחים, או שמפנים פלשתינים מבתיהם, וניסיונות מחאה נגד פעולה אלימה זו מביאים לשימוש בפרקטיקה שמפלה באופן בוטה בין מפגינים מימין למפגינים משמאל; פרקטיקה שמשמשת היום את המשטרה לפגוע בזכויות אדם בסיסיות, כמו הזכות לחופש הביטוי והמחאה; פרקטיקה שמכרסמת ביסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

זה שנים שמדינת ישראל מעלימה עין מפשעי הימין הישראלי, שנהנה מהזכות לירוק ולקלל שוטרים בהפגנות, לחסום כבישים, לעקור מטעי זיתים ולהתעלל בפלשתינים. המתנחלים, שעושים בשטחים ככל העולה על רוחם, נהנים מחסינות מפני החוק. ואילו פעילי שמאל שמשתתפים במשמרות מחאה לא אלימות, שאינן מחייבות רישיון, נעצרים במספרים גדולים והולכים.

בעת מעצרנו ב-1989 נמצא אז בבית המחוקקים מי שמחה בחריפות על הפרקטיקה הזו. ח"כ יוסי שריד הוקיע את המעצר השרירותי, וכינה מעל במת הכנסת את השר האחראי לו, שר הביטחון, יצחק רבין ז"ל, "שר הביטחון של סדום". האירוע עורר דיון עקרוני בשאלת גבולות חופש ההפגנה והשימוש הפסול והמפלה בסמכות המעצר כלפי מפגינים.

כזכור, במהלך ההתנתקות מערכת אכיפת החוק הפגינה יד רכה ביותר כלפי מתפרעים מהימין שפגעו בחיילי צה"ל ובשוטרי משטרת ישראל. כנסת ישראל אף יזמה חקיקה המעניקה חנינה לעברייני הימין, שלא הסתפקו במחאה על מי שניסה באמצעים פליליים וכוחניים לסכל החלטה לגיטימית של כנסת ריבונית. והגדיל לעשות נשיא המדינה שמעון פרס, שמחק ל-59 מעברייני ההתנתקות את הרישום הפלילי והעניק להם מחילה גורפת.

הפער בין הסלחנות המופלגת הזאת לבין היחס למפגיני השמאל זועק לשמיים. הוא מחייב את השר לביטחון פנים לעשות בדק בית באשר למה שקורה במשטרה, שעוצרת אזרחים שמפגינים על בסיס השתייכותם הפוליטית. היחס המפלה הזה ממחיש שלא למדנו דבר ולא שכחנו דבר מאז השנה ה-21 לכיבוש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר