"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רוחות של ייאוש

,עודכן

במבט ראשון לא נראה שיש קשר בין התחזקות הימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי למהלך שנקט אתמול הנגיד האירופאי, מריו דראגי. הרי זו פוליטיקה טהורה, וכאן זה ויסות של מטבע היורו. אבל בפועל שני הצעדים כנראה נובעים מייאוש.

הבחירות לפרלמנט הצביעו על מיאוס, ואולי על תחושת ניכור של ציבורים רחבים במדינות האיחוד האירופי כלפי השיטה. המהלך של הנגיד דראגי הוא צעד קיצוני בארסנל המתמעט שניצב מולו.

המהלך אומר למעשה שהבנק המרכזי של היורו ילווה כסף לבנקים בריבית שלילית. הוא בעצם יגבה מהם "תשלום" על כך שהם משאירים את הכסף בכספות. המטרה היא להגביר את הנזילות בשווקים, כלומר להלוות כסף לעסקים כדי שיאוששו את הכלכלות האירופיות.

אלא שממה שאנחנו לומדים מדובר במהלך חריג, והוא טרם נוסה בבנק מרכזי בסדר גודל של גוש היורו. הוא בעיקר נראה כמהלך של חוסר ברירה. מעבר לאוקיינוס האטלנטי שוכנת הנגידה ג'נט יילן, שאחראית לדולר. לצידה נמצא הסגן, המוכר לנו, סטנלי פישר. היא מטפלת במדיניות אחרת שנקראת "הקלה כמותית". לדראגי קשה מאוד ליישם את המדיניות הזאת, גם אם היה רוצה. הקלה כמותית אומרת שהבנק המרכזי קונה איגרות חוב של הממשלה שלו ומנסה להנזיל בכך את השווקים.

יצוין כי כיום הבנק הפדרלי בארה"ב מנסה בעצם לצמצם את הרכישות הללו, שנעשות בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בכל חודש וחודש. עם זאת, הנגיד האירופאי דראגי לא יכול דה־פקטו לבצע זאת, זה מורכב מדי עבורו כי יש לו מטבע אחד, בנק מרכזי אחד של גוש היורו, אבל יש לו המון ממשלות. 17 ממשלות שונות. אז אילו איגרות חוב הוא יבחר? לפי איזה יחס? זהו הפלונטר שכנראה דחף אותו לצעד הזה.

בסופו של דבר, למרבה הצער, נראה שהצעד הזה הוא צעד של ייאוש. קצת כמו מכשירי ההחייאה שמחשמלים את החולה חסר ההכרה במיטת חדר המיון בבית החולים.

האם זה יעבוד? דראגי נקט את הצעד הזה. עכשיו נביט על המוניטור (מסכי הבורסות ואחר כך נתוני הצמיחה) ונחכה לתגובתם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר