"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מה רוצים מהנוער?

,עודכן

1תמונה ראשונה: שבת שעברה, כרתים. צעירים ישראלים, שהגיעו לאי היווני "בגלל המסיבות", קוראים לנו להצטרף לקבלת שבת. הם חילונים. שרים בקולי קולות את "לכה דודי" ו"שלום עליכם".

אחרי הקידוש אני מתוודעת לאור, כדורגלן, שדחה הצעה לשחק בקבוצת הכוח רמת גן בגלל המשחקים בשבת; לליאור וצחי, בסוף שנות העשרים, בעלים של אולם אירועים בתל אביב, שהחליטו - על אף ההפסד הכספי - שלא לפתוח את האולם בשבתות; לניר, יזם נדל"ן, שהיה החזן של תפילת ערבית. "חילונים".

תמונה שנייה: יום ראשון השבוע, חוג התנ"ך בבית ראש הממשלה. דב אלבוים אומר לי שהיה רוצה לראות ישראלי נטול חולצה על הדשא, קורא בתנ"ך: בלי כיפה, בלי הדרת כבוד. כי ככה התנ"ך, שלנו ומשלנו. סביב השולחן המרובע יושבים אנשים חכמים ודנים במגילת רות. את הדיון מוליכה הפרופסור למקרא יאירה עמית, "חילונית". תמונה שלישית: ערב חג השבועות. בעשרות מוקדים מתקבצים ישראלים "חילונים" לתיקוני שבועות וללימוד תורה.

לפני יומיים ו־3,327 שנים קיבלנו תורה בהר סיני. למה נקרא שמו סיני, דרשו חז"ל, משום שאז ירדה שנאה לעולם. הר שֹינאי.

עד שקיבלנו את התורה לא היתה אנטישמיות; רק השונות הזאת - התפילין והסוכה, השבת והציצית - היא המשניאה. ולמרות הכל, רובנו נושאים בגאווה את התג הזה, יהודי. מצד שני, כולנו גם חפצים להיות חלק ממשפחת האדם, מתפללים לשלום.

השבוע, בכרתים ובחוג התנ"ך ובשבועות, ראיתי אנשים שלא מוכנים לוותר על אף אחת משתי הזהויות האלה: סיני ושלום. התווית הפרטיקולרית של עם ישראל, שאין לאף עם אחר בעולם; והזהות האוניברסלית, המשותפת לכל בני האדם באשר הם. אגב, לבננו הרביעי קראנו סיני־שלום (ולא על שם הסכמי השלום עם מצרים).

אם בגולה הדגשנו את השוני, כדי לשמור על עצמנו, באור הארצישראלי אנחנו יכולים להיות גם וגם. גם אברהם העברי, שהיה הוא מהעבר האחד של הנהר, והעולם מהעבר השני, וגם בניו של נוח. לקרוא בשבועות גם את עשרת הדיברות, שרק אנחנו קיבלנו למרגלות ההר, וגם את מגילת רות, שהיא מגילה של חסד ושל אנושיות.

החזרה לארץ ממשיכה ללוש אותנו, לעשות בנו צורות חדשות.

2בהתחלה הם אמרו שראוי שיהיה פער גילים סביר בין בני זוג. אבל אז, תסלחו לי, הפכו את ה"קוגרית" (מבוגרת שיוצאת עם צעירים ממנה) ל"חמה". אחר כך אמרו שראוי לכל הפחות, שמערכת יחסים אינטימית תכלול רק גבר אחד ואישה אחת. אבל גם זה קרס, כי "תעשו מה שנכון לכם", העיקר שהכל בהסכמה. בהמשך אמרו: הסכמה זו הגדרה חוקית. מה שהחוק מתיר. אבל התברר שאם לא ידעת את הגיל המדויק, תצא מזה משפטית. לבסוף נשאר רק "תיזהר ממחלות, ילד". כשאישה מבוגרת מציעה שירותי מין לילדים, עולם הערכים המערבי־חילוני, שפירק חומה אחר חומה מטעמים של ליברליזם, נשאר רק עם האזהרה ממחלות מין.

שלושה חודשים לפני גיל 9 הושבנו את הבכור לשיחה על דבורה וציפור. למרבה השמחה וההפתעה, לא היה לו ידע מוקדם ששמע מחברים. דיברנו איתו על משיכה ואהבה, על גוף הגבר וגוף האישה, על איך הוא עצמו נוצר. קראנו לזה החיבוק. אמרנו לו שהחיבוק המיוחד והנעים הזה, של אבא ואמא, שיוצר חיים, צריך להיעשות רק עם האישה שאתה אוהב, רק אם היא שמחה ומחבקת אותך בחזרה, ורק כאשר שניכם לבדכם בחדר. ועוד אמרנו לו משהו שכאילו נלקח מימי קדם: שהכי כיף לדעת שזו האישה היחידה שחיבקת מעודך, ולייחל שתהא זו האישה היחידה שתחבק אי פעם. אנכרוניזם במיטבו: לחנך ילד למיניות אוהבת רק עם אדם אחד. למערכת יחסים מונוגמית, "משעממת", שנמשכת - בתקווה ובתפילה - חיים שלמים. לנאמנות. למושג הנכחד של משפחה.

הפרשה בדרום עוד מחרידה אותנו, המבוגרים, אבל חלק מהילדים של ימינו לא מבינים מה כל כך נורא. שמעתי אבא אחד ברדיו שאמר שיסביר לילד להיזהר מהידבקות באיידס, ואמא אחת שהוסיפה שילדים צריכים לדעת את לשון החוק כדי לא להסתבך.

ולפיכך, אם אותה אישה מהדרום היתה מקיימת יחסים עם עשרות תלמידים בני 16 ושעתיים, ובהינתן שבדיקות הדם שלה תקינות, לא היתה פורצת סערה. ואם הזמר, העיתונאי או השר קיימו יחסים לאחר שבדקו תעודות זהות, לא דבק רבב בבגדם.

לפני שבועיים, בתוכנית הבידור של גיא פינס בערוץ 10, שודר סרטון שבו נראים שני גברים ערומים מתנשקים בלהט. בעיניי, תוכן מיני בוטה, שאסור שישודר בשעה שבע בערב. מערכת התוכנית ענתה בכתב לצופה שהתלונן כי הם "לא מוצאים טעם לפגם בצפיית ילדים ובהתמודדות עם זוגיות מסוג זה, ואיתה גם התמודדות עם אי הנוחות והדעות הקדומות שלנו עצמנו".

3אחד האתרים הפופולריים לבני נוער (אגב, גיל 9 ומעלה) הוא "פרוגי" מבית "ידיעות אחרונות". עמוד מקרי כלל את ההפניות הבאות: "סקס תחת השפעת אלכוהול – בעד ונגד"; "המדריך: איך תבגוד מבלי להיתפס"; "המקומות הכי שווים לסקס בבית הספר"; "מסע עולמי: לשכב עם 100 אלף גברים"; והכתבה "איך תתקבלי למקום עבודה נחשק" עם עצות כגון "בואי לראיון עם מחשוף שיספק את הסחורה", "תראי לבוס שאת מוכנה לעשות הכל", "תהיי סקסית ונועזת", "חצאית מיני תבהיר את העניין" ו"אל תשכחי להגיד שאת פתוחה להצעות".

ואז מתפוצצת פרשה של אונס קבוצתי, יחסי מין בגילאים צעירים, ניצול או "האישה מהדרום", וכולם מסתכלים על התקרה ומזדעזעים בקצב אחיד. מה רוצים מהנוער.

אבל מי שהסירו את הגבולות הם עורכי "פרוגי" וגיא פינס, עולם של מבוגרים פתוחים ונאורים, לא ילדים בני 14 מקריית גת.

הגיע הזמן לחזור לערכי המשפחה ולערכי הזוגיות של פעם. סליחה שאני לוקחת את כל האור של שנת 2014 ומדרדרת אותנו מאה שנים אחורה, אבל כותרות העיתונים לא מותירות לנו ברירה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמילי עמרוסי

בעלת הטור "חיים שלי" במוסף שישבת. נולדה בירושלים, גדלה בירושלים, מתגוררת בירושלים. אמא לשלושה בנים ובת. אהבתה הגדולה היא כתיבה. השנייה: אפרסמון. בשנת 2009 ראה אור ספר הביכורים שלה - "תריס", ושנה אחר כך יצא ספר הילדים הראשון שלה, "נרי מסתפרי"; החל מ-2017 יוצאים לאור כרכי הסדרה הפופולרית פרי עטה "הפרשה - פרשת השבוע לילדים". מגישה ב"כאן" רשת ב' את התוכנית "אמילי והפרופסור"; שותפה בצוות המגישים של יומן האקטואליה "כאן הערב" ברשת ב'; בעלת טור בירחון הנשים הדתיות "פנימה"; מלמדת כתיבה ועיתונות ושותפה בפרויקטים של יצירה וכתיבה. כיהנה כדוברת מועצת יש"ע בזמן המאבק בתוכנית ההתנתקות ואחריה, וכן ככתבת בחדשות עשר ומגישת תוכנית הבוקר בערוץ.

כדאילהכיר