השאלה הראשונה שעולה לנוכח מבקרי ההומור הישראלי שמזוהים עם "הימין", היא עד מתי הם ימשיכו להתרגש מהתגלית ש"ארץ נהדרת" היא תוכנית "שמאלנית"- הבעיה שלהם עם "ארץ נהדרת" היא לא שהתוכנית שמאלנית אלא, כמו תמיד, שהשקפת עולם שמאלנית אינה לגיטימית בעיניהם. לכן הם ממשיכים לרדוף את "ארץ" בכל הזדמנות שנקרית בדרכם. הרי הבעיה היא לא באמת עם מערכון זה או אחר. ברור שלפי השקפת עולם מסוימת הדרך שבה הוצגו המתנחלים, שרים וראש הממשלה, אלי אפללו, מערכת החינוך ואברי גלעד - הציעה נאמנות למקור. לכן הבעיה של חברי הכנסת ומבקרי התרבות הימנים שסולדים מ"ארץ נהדרת", היא בעיקר חוסר הומור. האמת היא שזה לא שהם נעדרי הומור לגמרי. אחרי הכל, מישהו בכל זאת צוחק מהבדיחות של "צחוק מעבודה". אבל כל כמה ששלום אסייג יירד על ערסים מטירת הכרמל, אין חשש שצ'רלי ביטון ימחה בשידור על האופן שבו מוצגים המזרחיים אצל אסייג. ולא משנה מה שלא תאמר ליטל שוורץ לגבי המתנחלים, קשה להאמין שכצ'לה ישווה אותה לגבלס. הסיבה לכך היא שבעוד מערכוני "ארץ נהדרת", חלקם לפחות, מתייחסים למהות הנושא והאדם, "צחוק מעבודה" ודומותיה הן מייצגים מובהקים של ז'אנר תוכנית הבידור שנטפלת למאפיינים החיצוניים בלבד. למשל, בזמן שכותבי "ארץ נהדרת" מוטרדים מתופעה אלימה כמו נוער הגבעות, את חברי "צחוק מעבודה" יותר מצחיק שבזמן שהם רודפים אחרי פלשתינים הכיפה מתעופפת ככה באוויר, נאחזת בקושי בסיכה. היחס של "ארץ נהדרת" למהות הוא עיקר כוחה של התוכנית, והוא גם מה שכל כך מרגיז בה. היכולת ליהנות מהומור מבוססת על יכולתו של הנהנה להגדיר את עצמו כמובחן מאחרים. הבעיה של מבקרי "ארץ נהדרת" היא שהם אינם מסוגלים להכיר בקיומו הלגיטימי של ה"אחר", ולכן בעיניהם כולם זה "אנחנו". בגלל זה הם כועסים. מצד אחד הם מזהים את עצמם כ"אחר" במערכון, ומצד שני הם מצפים להיות בעל הכוח שמספר את הבדיחה. הומור מחייב התמודדות בריאה עם השוני של "האחר". בגלל זה רוב הסאטיריקנים בעולם, לא רק בארץ, משתייכים, בהכללה, לשמאל ההומני, האמיתי. לכן הם מזדהים טוב יותר עם תופעות של שונות ולא חוששים ללעוג ל"אנחנו" הישראלי. שמאל אמיתי גורס שלאום, גזע או מין אינם עילה להבחין בין בני האדם. לכן אף שכותבי "ארץ נהדרת" ושחקניה הם ישראלים, וכנראה גם פטריוטים, הם יכולים לצחוק על בני עמם, המתנחלים למשל, כשהם חושבים שהיחס שלהם לערבים או, להבדיל, לחיילי צה"ל, לא הגון. לעומת זאת, אם אתה מחפש הומור רק דרך משקפיים פוליטיים של "אנחנו היהודים תמיד צודקים" וכל בדיחה על עצמנו פוגעת בחוסן הלאומי - לא תמצא את "ארץ" מצחיקה אלא מרגיזה. המבקרים של "ארץ נהדרת" בטענה שהיא שמאלנית כנראה לא מסוגלים להתגבר על הפחד הזה. מבחינת הומור נטו, עד עכשיו רמת המערכונים ב"ארץ נהדרת" לא אחידה. אבל היא עדיין הסאטירה המצחיקה על המסך, ובמובן הפוליטי הרחב היא אולי המעוז האחרון שנשאר מהשמאל הישראלי.
