הבעיה: מחסור במסגרות טיפול ובפיקוח

פעמים רבות אנו שומעים בתקשורת על אנשים שביצעו עבירות אלימות קשות המופנים לבדיקה פסיכיאטרית, שבעקבותיה קובעים לעיתים השופטים כי אדם מסוים אינו כשיר לעמוד לדין.

למעשה, מתוך כל הבעיות הנפשיות הקיימות, רק במיעוט המקרים נמצא כי אדם אינו כשיר לעמוד לדין. במקרים אלו הכוונה היא שמצבו הנפשי של האדם כל כך מעורער, עד שהוא סובל ממחשבות המפריעות לו להבחין בין טוב לרע ולהבין מה צריך לקרות במשפט. לפיכך, הוא אינו יכול להגן על עצמו היטב ונחשב ללא כשיר לעמוד לדין. למשל, אם יהיה אדם שיחשוב שאנשים ממאדים משפיעים על השופט ובגלל זה הוא לא יספר לו מה קרה באמת, ברור שהיכולת שלו לעמוד במשפט מוגבלת.

מקרה נוסף שבו תוצאות של בדיקה פסיכיאטרית עשויות להביא למצב של הימנעות מהגשת כתב אישום הוא קביעה שלפיה הנאשם סובל מפיגור שכלי - מצב שבו היכולת של אדם להבין תהליכים משפטיים היא מוגבלת מתוקף יכולתו הקוגניטיבית המוגבלת מלכתחילה. עם זאת, פיגור קל כשלעצמו לא בהכרח אומר שהאדם אינו כשיר לעמוד לדין.

הטיפול במקרים שבהם נקבע שאדם אינו כשיר לעמוד לדין איננו פשוט כלל ועיקר. אם יימצא שלנאשם יש בעיה פסיכיאטרית קרוב לוודאי שהשופט יורה לשלוח אותו לטיפול - בדרך כלל במסגרת אשפוזית סגורה - ואם יימצא שהנאשם סבל מההפרעה בשעת ביצוע העבירה בסופו של דבר הוא ישוחרר. מקרים של פיגור מציגים אתגר סבוך עוד יותר, משום שאין כל טיפול שניתן להעניק לנאשם.

כיום אין די מסגרות שיכולות לתת מענה טיפולי ופיקוחי הולם למקרים כאלו. כאשר נמצא שאדם לוקה בנפשו או בשכלו ביצע עבירה והוא אינו כשיר לעמוד לדין, אין לשופטים מספיק אפשרויות של מסגרות טיפוליות שמספקות מענה הן מבחינת טיפול מקצועי בליקוי והן בפיקוח המשפטי, שימנע מאדם שכזה לבצע עבירות נוספות בעתיד.

בעיה זו מעצימה בכל הקשור לאוכלוסיות סגורות מטבען, שנוטות להסתיר קשיים ולסגור את העניינים "בתוך הבית". במקרים רבים ניתן למנוע הגעה למצבים קיצוניים באמצעות טיפול מקצועי מקדים - והדבר אכן מתבצע באוכלוסיות שבהן הגעה לטיפול לא נחשבת לבושה. באוכלוסיות סגורות אין כל התערבות של גורם מקצועי אלא לאחר שהבעיה עולה על פני השטח בפעם הראשונה - לאחר שבוצע כבר מעשה קיצוני כלשהו.

הכותב הוא פסיכאטר מומחה ומנהל קליניקה לטיפול רגשי