איש אמיץ שלא ידע פחד מימיו

"קפטן אייק", היינו זועקים מלמטה, והוא, כמו נער צעיר היה מנתר על התורן בבית דמוי הספינה שבנה ממש על קצה ההר ברחוב בן-גוריון 1 בזכרון יעקב. אחר כך הוא היה יורד לבית ונכנס פנימה, שולף סיגריית טיים נצחית, לוקח משהו לשתות וסח: "אח, היו ימים, אלו היו ימים מיוחדים שם באקסודוס", מביט על הים הנשקף היטב מחלונותיו הגדולים.

לפני כמה ימים דיברנו שוב. הקפטן המיתולוגי של אוניית המעפילים אקסודוס או בשמה האחר "יציאת אירופה", האיש עם הקול הבוטח והמחוספס, כבר נשמע אחרת, ובעצב מסוים אמר כהרגלו ש"הכל בסדר".

אייק אהרונוביץ', או יצחק ארן כפי שנהג להגיד את שניהם במשיבון, היה איש אמיץ ובעיקר אחד כזה שלא ידע פחד מימיו. הוא בנה את ביתו על קצה ההר בזכרון יעקב. בתו אלה יודעת לספר שהוא היה משוכנע במאה אחוז שבן-גוריון נכנס לחלום של ראש המועצה, הם החליטו לדפוק אותו וקראו את שם הרחוב על שמו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, שאיתו היו לו חילוקי דעות קשים. אייק אהב מאוד להיזכר בימים הסוערים של אוניית המעפילים אקסודוס ואיך ניווט והוביל אותה באומץ רב. הוא אומר שאף פעם לא רצה להיכנע לבריטים, שם מול חופי עזה, והעקשנות הזאת הובילה אותו כל חייו.

בקיץ האחרון אייק הלך ונחלש. הוא עבר אירוע מוחי, שפגע בעיקר בכושר הדיבור שלו. נהגתי להגיע אליו מדי כמה חודשים לביקור קצר, או שהיינו משוחחים בטלפון. תמיד שאל למה הוא בכלל מעניין ואחרי זה ידע לרתק בסיפוריו הקולחים במשך שעות ארוכות. "לא היה כמו הריגוש של אקסודוס או יציאת אירופה. זו היתה חוויה ומסע של פעם בחיים, ואני לא יכול לשכוח את זה", אמר באחת השיחות האחרונות שערכנו.

בתחילת דצמבר הוא הלך ונחלש עוד ועוד. היה מאושפז בבית החולים, יצא לכמה ימים ספורים, חזר שלשום לבית החולים הלל יפה, ובסוף גם האיש החזק הזה שהאמין בכל מאודו שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, לא היה יכול להיאבק יותר. "אני בסדר, אני אהיה בסדר", אלו היו מילותיו האחרונות ששמעתי בביתו שעל קצה ההר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו