איסלאמיזציה

לכו לצפות ב"סקילתה של סוראיה M". היו אמיצים, המראות אינם קלים, אבל כל סדרות הריאליטי הטיפשיות מתגמדות מול האסתטיזציה של הזוועה הנגלית לעיני הצופים. הסרט הזה צריך לעמוד לעיני כל מי שחושב על משא ומתן רציונלי בינינו לבין האיראנים, חמאס, חיזבאללה ומשטרים איסלאמיים רדיקליים נוספים.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. עיתונאי צרפתי נתקע עם מכוניתו בכפר נידח באיראן, ומוזמן בהיחבא לביתה של אישה אמיצה המספרת לו על הזוועה שאירעה אך אתמול בכפר לאחייניתה. זו הומתה בסקילה בידי אנשי הכפר בהובלת בעלה הנקמן, איש משמרות המהפכה.

מראות הסקילה הביאוני לחשוב על עונש הסקילה המופיע במקורותינו, עניין מזוויע בעליל, אבל להכיר בדרך שעשינו מאז, החל מהרדוקציה של העונש באמצעות המהפכה הפרשנית של חכמינו בזמן הבית השני ואחריו, ועד לימינו. לא מזמן ציינו 150 שנה לספרו של דרווין "מוצא המינים". האבולוציה של דרווין עצרה ברמת החומר, בעוד לנגד עינינו התחוללה גם אבולוציה מוסרית ששינתה את יחסנו לזכויות מיעוטים, נשים וחלשים בחברה.

הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו הצביע בספרו "לפקח ולהעניש" על השינוי שחל בחברה האירופית ביחס לעונש. אם עד המאה ה-18 התמקד העונש בגופו של הפושע, באמצעות עינויו והשחתת גופו - הרי שמסוף אותה מאה פסקה ענישת הגוף והתמקדה בשלילת זכויותיו של הפושע באמצעות מאסר ובניסיון לתקן את נפשו. גם ההוצאה להורג הפכה מעניין פומבי ראוותני, הנעשה בכיכר העיר, לפעולה הנעשית בין חומות הכלא מאחורי סורג ובריח.

בחברות האיסלאמיות הרדיקליות לא התחולל השינוי הזה. להפך, מאז המהפכה האיראנית חלה נסיגה עמוקה בכל הקשור לשלל הרעיונות שנחשבו מערביים: הנשים חזרו להיות אובייקטים המאיימים על הגברים, והמיעוטים הודרו לשוליים ודוכאו בכוח רב. בקצרה: הקולקטיב האיסלאמי הרדיקלי הפך ממדינה ריבונית לשבט מדברי המקיים יחסי עוינות עם סביבתו, מקיים את שלטונו באמצעות טרור פנימי וחיצוני, ושואף להשיג כוח מקסימלי כדי ששלטונו לא יאוים על ידי גורמים פנימיים או חיצוניים.

הסרט על סוראיה M ממחיש את הסיפור הגלובלי באמצעות סיפורו של הפרט, אישה אחת מבין אלפים שנסקלו ועונו ונטבחו בידי המשטרים הללו. אלה שנותרו בחיים מדוכאות בברוטליות ובאכזריות ונושאות גורלן בדומייה. מעת לעת שומעים על הפגנה, אבל דומה שהאיסלאם הרדיקלי נמצא בתקופת פריחה; גם המשטרים המתונים יותר עשויים לקרוס לידי המהפכנים האיסלאמיסטים.

מה שאירע לעינינו לא מזמן ברצועת עזה, שעה שחמאס השתלט על החברה הפלשתינית והסיג אותה שנות דור למשטר אימים שלא חס על אזרחיו, עלול באותה מידה להתרחש מול מרכז הארץ. הרשות הפלשתינית החלשה אינה יכולה לעצור בעד הגל האיסלאמי הרדיקלי מלרשת אותה, ולולא כידוניו של הצבא הציוני השנוא לא היתה להם תקומה.

נקודה נוספת שעולה בסרט ושווה התבוננות היא אישיותם של מובילי המהפכה. לא סוד הוא כי המשטרים הללו איפשרו לעבריינים להטיל את מרותם. כהיטלר בשעתו, גם אחמדינג'אד - שגדל בכפר דומה לזה המוצג בסרט - היה מוצא עצמו בכלא כאחרון העבריינים; אך לא באיראן שאחרי המהפכה. באמצעות הזוועות שביצע וההקצנה הדתית והפוליטית שלו הפך האיש למצטיין המהפכה, ובחסות האייתוללות זכה בהנהגת המדינה.

במונחים מופשטים אפשר לומר שהחברות הללו נסוגו לזמן המיתוס, בעוד המערב נמצא בזמן הלוגוס. חשיבה רציונלית מול חשיבה מיתית. סקילה כאקט ציבורי מול מאסר ומשפט צדק. ניסיון לפתור סכסוכים באמצעות משא ומתן מול ראיית המו"מ כאקט חולשה וכאמצעי לסחיטת ויתורים נוספים (ראו, למשל, מקרה גלעד שליט). בעוד המערב רואה בסכסוך הישראלי-פלשתיני סכסוך טריטוריאלי, עבור החברה האיסלאמית מדובר בסכסוך על אדמה, דם, דת וערכים קמאיים מובהקים שהמערב בסכלותו מתעלם מהם בבואו לדון בפתרונות הנראים באופק.

לכו לסרט, ובכו על גורלה של סוראיה שהוא גורלה של איראן. סוראיה כסמל לאומה האיראנית הנסקלת יום אחר יום בידי חבורת פושעים שאינה מסתפקת במשטר הטרור שהטילה, אלא מבקשת להשיג פצצת אטום ולהעלותה על ראש שמחתנו. האם יתעשת המערב-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו