אני מכיר יהודי לונדוני אחד, נקרא לו מקס, שהוא כבר לא צעיר בכלל, ולאיש הזה יש תגובה פסיכולוגית פתולוגית לזמן הזה של השנה, כלומר תקופת חג המולד. ביותר מארבעה עשורים שבהם הוא חי בבירה האנגלית הוא תמיד בורח מהעיר. בדרך כלל למקום בשמש, אבל לפעמים סתם לכפר. "לא מרגיש נוח עם החג שלהם. פשוט לא נעים", סיפר לי פעם. מקס לא לבד. יהודים בכל חשכת הגלות עומדים על נפשם: בקתות סקי בוורמונט, קרוז לקריביים, חופשת יאכטה באוסטרליה, חבילות ספא בהונגריה או צ'רטרים מלונדון לאילת - כל גורל אכזר מלבד להיות תקוע בין הגויים ביום חגם. באתרי אינטרנט יהודיים-אמריקניים אפשר למצוא לא מעט עצות לחג, למשל: א. ללכת למסעדה סינית - בסך הכל היהודים והסינים באותה סירה כאן. ב. ארוחת קניידלעך - מתברר שבקהילות רבות בארה"ב השתרש מנהג של ארוחת קניידלעך גדולה לפנויים-פנויות. רעיון מצוין. אין כמו חג המולד למוטיבציה למצוא בן או בת זוג יהודים. ואין כמו שיחה על הקניידלעך המשפחתיים כדי לבחון את הפוטנציאל. ג. להלחין או לכתוב להיטי חג מולד היסטריים ולעשות מיליונים. כמה משירי חג המולד הכי גדולים נכתבו על ידי יהודים, בין היתר, הגדול שבהם "חג מולד לבן" של ארווינג ברלין. ד. להיות עם המשפחה. על כך אמרה לי פעם סטודנטית יהודית-אמריקנית: "אני שונאת ללכת למשפחה בכריסמס. כי זה בדיוק מה שהם עושים!" חרדת חג המולד היא בהחלט התפתחות של הדורות האחרונים. עד המאה ה-19 החג הנוצרי הכי מפחיד עבור היהודים היה חג הפסחא. הסיבות היו ברורות. לשכנינו היה מנהג בעייתי להמציא סיפורים על יהודים שהרגו ילדים נוצרים כדי לאפות מצות לפסח, והסיפורים הדמיוניים הללו גררו אי הבנות שלא הוסיפו לאווירת שכנות טובה. את ההתנהגות הזו אין להצדיק, אבל באיזשהו מקום אפשר להבין למה הפסחא היה החג הטראומטי ביותר. הוא באמת נוגע בשורש המחלוקת: איש אחד הגיע לירושלים בפסח ומצא את עצמו ממוסמר לצלב. הם אומרים משיח, אנחנו אומרים משוגע. הם אומרים שזה אנחנו אשמים, אנחנו אומרים שזה הרומאים. הם אומרים קם מהמתים, אנחנו אומרים "נו באמת". בחג הפסחא באמת אין שום דבר טוב ליהודי, מלבד מחזור משחקים מיוחד בליגה האנגלית. אבל חג המולד? פה חוגגים את לידתו של ילד יהודי, שגם אם נולד בנסיבות לא ברורות, הוא בכל זאת ילד יהודי. חג המולד אפילו גרר תגובה פסיאודו-תיאולוגית מצד העולם היהודי. הסמיכות בזמנים שידרגה מאוד את מעמד חג החנוכה בקהילות ישראל. חלק ממנהגי החג דומים ממילא. למשל, מתנות החג הנוצריות לעומת המזומנים שמקבלים ילדים יהודים. למשל, כמויות הסוכר המעובד והריבה במאכלי חג המולד בדומה לסופגניות. אבל יש יהודים שלקחו את זה קצת הלאה, ובחלק מקהילות ארה"ב השתרש המנהג המגוחך של "עץ חנוכה" בדומה לאשוח הנוצרי. זה מעצבן. כי התוצאה היא שחברים נוצרים עם כוונות טובות פתאום מאחלים לך ברגישות פוליטיקלי קורקטית "חנוכה שמח". וקצת מעצבן לשמוע "חנוכה שמח" ממי שאף פעם לא מאחל לך צום קל ביום כיפור.
