היהדות וראשית הנצרות

ביקורו של האפיפיור פרנסיסקוס בישראל הוא חלק מעוד תיקון ביחס הוותיקן ליהדות בשני הדורות האחרונים: לא עוד דת נחותה ומושפלת, אלא לגיטימית ומקובלת. האפיפיור הקודם, בנדיקטוס ה־16, אף הרחיק לכת שעה שהכריז בעת הכתרתו כי היהודים הם אחים לנוצרים. האומנם? האם מבחינה היסטורית, ליהדות ולנצרות מעמד שווה?

האמת רחוקה מכך ומורכבת מאוד. הנצרות אינה דת אחות של היהדות, אלא בת בלתי חוקית שהתנכרה להורתה. הנצרות נולדה מתוך היהדות, לא כדת עצמאית אלא כתנועה דתית פנים־יהודית. עם זאת, היא נדחתה על ידי היהודים בתחילה, ובהמשך יצאה לדרך עצמאית, התרחקה ממקורותיה ובימי הביניים אף התנקמה באכזריות במולדתה הדתית.

זה כשני דורות מתרבים והולכים חוקרי הנצרות הקדומה והברית החדשה בעולם המכירים בכך שישו, פאולוס ותלמידיו של ישו היו יהודים, לא רק במוצאם, אלא בהשקפת עולמם, במחויבותם לרעיונות יהודיים ובקשריהם עם יהודים אחרים שאינם נוצרים. ישו עצמו קרא בהפטרה בספר ישעיהו בבית הכנסת, הורה למצורע להיטהר על ידי כוהן לאחר שריפא אותו וחגג את ליל הסדר בירושלים ב"סעודה האחרונה". פאולוס העביר דרשות בבתי הכנסת בתפוצות, עלה לרגל לבית המקדש וגילח את שער ראשו לאחר שנדר נדר נזירות. פטרוס והשליחים עלו להר הבית להתפלל תפילת מנחה. באקדמיה כיום חלוקות הדעות על אודות מידת נאמנותם של הנוצרים בני המאה הראשונה לחוקי התורה, אך אין ספק כי לפחות חלקם הקפידו על שמירת מצוות.

בספרי הברית החדשה - כלומר, הבשורות המספרות על קורותיו ועל אמרותיו של ישו, האיגרות של פאולוס ומכתבים אחרים, יש ציטוטים רבים מן התנ"ך, כמו גם בדרשות מפולפלות ברוח יהדות בית שני. למשל, כשישו מתנגד לגירושים, הוא תולה זאת בפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כ"ד) ומוסיף: "מה שחיבר אלו־הים אל יפריד אדם". כתבי הברית החדשה, הזויים ככל שייראו ליהודי שאינו מאמין בישו, הם חיבורים יהודיים. כיום כל מי שעוסק בחקר הנצרות הקדומה מבין שאי אפשר להבינה ללא היהדות של סוף ימי בית שני, מגילות קומראן ואף ספרות חז"ל.

הנצרות הקדומה היתה תנועה רדיקלית מאוד בעיניים יהודיות, אולם בתחילה היא לא ביקשה לשבור את מסגרת החיים היהודית ולייסד דת חדשה. סבורני כי היהודים, בני זמנם של ראשוני הנוצרים, לא היו יכולים לעכל שני חידושים בלתי נסבלים בנצרות הקדומה, שהחריבו את האמונה והזהות היהודיות המקובלות: ראשית, האמונה בישו, לא רק כמשיח בן דוד אלא כשליח האל בשמיים ובארץ, הגואל את כל המאמין בו, ללא קשר למצוות התורה. שנית, הקבלה של גויים לנצרות, אשר שברה את החיץ ההכרחי בין יהודים לגויים.

עבור העולם הנוצרי המודרני, כמרים, תיאולוגים וחוקרים, ההכרה ביסודות היהודיים המוצקים של האבות המיתולוגיים של דתם אינה פשוטה כלל וכלל. היא עלולה להובילם למסקנה כי הדת הנוצרית המוכרת סטתה מדרכם המקורית של ישו ותלמידיו, ולחלופין שאין היא מחזיקה בבעלות על נכסיה הרוחניים הבסיסיים ביותר.

התפשטותה של ההכרה בחובם של הנוצרים לשורשיהם היהודיים, שאותה מוביל כעת פרנסיסקוס, היא צעד מבורך. הגיע הזמן שהעולם הנוצרי יכיר בכך שאסור לא לעקור את שורשי דתו או להתכחש להם, וכי יש לנוצרים חוב דתי, ולא רק היסטורי, ליהדות וליהודים. דומה שאחד הגורמים להערכה של הנוצרים ליהדות הוא פריחתה של מדינת ישראל. לא רק אוונגליסטים משיחיים, אלא גם נוצרים רבים מן השורה מפנימים כיום כי תחייתו של העם היהודי בארצו אינה מקרית. דומה כי אנו עדים להכרה רשמית בכך שליהדות וליהודים לא רק שורשים עמוקים, אלא גם הווה ועתיד.