"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גוגל: לשכוח ולא לזכור

,עודכן

הפסיקה של בית המשפט הגבוה של האיחוד האירופי, שלפיה גוגל ומנועי חיפוש אחרים יחויבו להסיר תוצאות חיפוש שעלולות לפגוע בפרטיותו של אדם, מביאה עימה בשורה חשובה אך שנויה במחלוקת: הזכות לפרטיות עולה על זכות הציבור לדעת.

לפי הפסיקה, משתמשים פרטיים יוכלו לדרוש מענקית הטכנולוגיה להסיר מתוצאות החיפוש מידע שעלול לפגוע בהם. ניהלת בעבר הרחוק בלוג שבו התוודית שאתה משתמש בסמים קלים וכעת אתה חושש שהדבר יפגע בסיכוייך להתקבל לתפקיד נחשק? העלית לפני כמה שנים תמונה שכעת מציגה אותך בצורה מביכה? מעכשיו תוכל לדרוש מגוגל "לשכוח" את העבר שלך.

זה בדיוק מה שביקש מריו קוסטחה, האזרח הספרדי שתביעתו הובילה לפסיקה. קוסטחה, עורך דין במקצועו, התקשה להשיג קליינטים. הסיבה: ב־1998 הוא הסתבך בחובות ועקב כך עוקל ביתו. מאז, כשגיגלו את שמו, התוצאות שעלו עסקו באותו עיקול. 16 שנה לאחר מכן הצליח האיש להתאושש כלכלית, וביקש: די, תשכחו מהצרה ההיא; היום מצבי אחר ואין שום סיבה שפרנסתי תיפגע משום שבעבר נקלעתי לצרות.

חשוב להדגיש: המידע על קוסטחה לא יימחק כליל. גוגל אינה הבעלים של המידע אלא רק זו שמעלה אותו בתוצאות החיפוש. המידע יישאר ברשת כל עוד בעלי האתרים שבהם נמצא המידע לא מחקו אותו לגמרי. אבל העובדה שהוא לא יופיע בתוצאות החיפוש תהפוך אותו כמעט ללא קיים. לנשכח. בית המשפט למעשה הורה לגוגל להתחיל לאמץ הרגל של זיכרון קצר, ממש כמונו, בני האדם.

מנגד עולה טענה בדמות זכות הציבור לדעת. האם אותו לקוח שיפנה לקוסטחה אינו זכאי לדעת שעורך הדין המועמד לייצגו הסתבך בעצמו בעבר? האם למעסיק אין זכות להסתייע ברשת כדי להשיג מידע על אדם שעשוי לאייש תפקיד רגיש בחברתו? ומה יקרה אם מעכשיו יתחיל מבול של פניות לגוגל מצד אנשים, שידרשו להסיר מהתוצאות מידע שולי שלא באמת מעניין איש? נגיסה אחרי נגיסה, קיים חשש שכך המידע באמת ייעלם. מאז ומתמיד זכויות הפרט התנגשו בזכויות הציבור, והתנגשויות אלו מקבלות משנה תוקף בעידן הדיגיטלי. עד כה סירבה גוגל לבקשות להסיר מידע, בטענה שהדבר פוגע בחופש המידע. בסוגיה הזו כולם צודקים: האדם שזכותו לדרוש לפתוח דף חדש, והציבור שזכותו לדעת ולהיזהר.

פסיקת בית המשפט האירופי היטתה את הכף לכיוון זכויות הפרט, וטוב שכך. לפני היותנו ציבור, חשוב לזכור שכל אחד מאיתנו הוא קודם כל אדם פרטי. כזה שעלול לטעות, למעוד ולהסתבך, אבל גם להתאושש, להשתקם ולהיות מסוגל להתקדם בחיים. עם זאת, חובה להתייחס ברצינות לחששות מפגיעה בחופש המידע. לשכחה יש מחיר.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר