תעודת כבוד למערכות המשפט

תורת הענישה (פנולוגיה) רואה במטרות המאסר סוג של שיקום, וכמו כן הרחקה מהחברה, הרתעה ונקמה. סוג של פיצוי ובידול של הטובים מול העבריינים. המאבק בשחיתות השלטונית ובפשיעה החמורה רואה בענישה הרתעה בלבד - "ממני תראו ולא תעשו". גזר הדין שיינתן היום לאהוד אולמרט יעסוק בשאלה איזה עונש הולם את חומרת הכרעת הדין, שכן אין ספק שמדובר באמת במי שצנח מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אך גם בשאלה איזה מסר הרתעתי יש להעביר מכאן ואילך לנבחרי הציבור הבכירים ביותר.

מאסר ממושך יהדהד יותר מכל משפט כתוב, שכן המילה הכתובה היא למחרת היום "אות מתה" או מושא למחקר השוואתי מעניין, בעוד ימי המאסר הממושך הם אנדרטה חיה למעשי השחיתות החמורה.

שמונה שנים של חקירות ושל בדיקות עשויות להגיע לקיצן בשליחת אולמרט לכלא. כאורך המאסר, כך יהיה המסר חד וברור: כאשר קו אדום נחצה על ידי איש ציבור, בכיר ככל שיהיה, הוא ורק הוא עומד לגורלו ונענש בגין מעשיו. עבירת השוחד היא מילה עדינה ומכובסת לשוד הקופה הציבורית. עם זאת, יהיה נכון לזכור כי ההרתעה, ככל שהיא פרסונלית, הרי היא מיועדת גם לכיוון השיטה, הארגון, התכנון, חלוקת התפקידים, תרבות ההשתקה וה"סמוך - אלינו לא יגיעו, אנחנו חסינים, בלתי פגיעים".

ייאמר ביושר, תחושת החסינות לא היתה אשליה אופטית כלל ועיקר, במשך תקופה ארוכה היא שלטה במסדרונות הצמרת. כאשר עורך מפכ"ל המשטרה ביקור בסוכתו של ראש הממשלה הנחקר ומאחל לו, בעיצומה של חקירה, אריכות שנים בתפקידו, מרגישה הצמרת כי הכל מותר, וגם החוקרים מקבלים מסר ישיר לאיזה כיוון נושבת הרוח.

איך בכל זאת הגענו עד הלום? ככל שנקשור כתרים לטובי החוקרים, אנשי הפרקליטות ועובדי הביקורת, כך יש לזכור כי גזר הדין שיינתן הבוקר הוא תולדה של שיתופי פעולה הנובעים משינוי עמדה של שותפים למעשים, בין שמדובר בעד המדינה שמואל דכנר ז"ל ובין שבעורך הדין בעבר אורי מסר וראש הלשכה שולה זקן, ששינתה חזית ממש סמוך לקו הסיום. השיטה לא היתה נחשפת אלמלא הערכת מצב אינטרסנטית, שנוצלה היטב ובמקצועיות יוצאת דופן על ידי מנהיגות אמיצה בפרקליטות ובמשטרה (איני בטוח שקו זה היה כה תקיף לו אולמרט לא הגיב בהתקפות אישיות בוטות). בל נשכח את תרומתם של פקידים בכירים דוגמת פרופ' ירון זליכה, שהורחק ממשרתו כחשב כללי והגיע למסור את שראו עיניו, דוגמה לזן נדיר במחוזותינו.

גזר הדין היום הוא מסר גם לרשויות האכיפה: השחיתות מובנית, היא לא מקרית או ספורדית, היא מאורגנת, וככזו יש לפעול נגדה באופן יזום וממושך, להקצות לכך משאבים ולא להמתין לעדי המדינה או רק לשיתוף פעולה אקראי, ולדאוג לכך שפקידים בכירים וזוטרים שיחשפו שחיתות יזכו להגנה אמיתית ולא ייחשפו לסילוק ולנידוי.

גזר הדין היום אינו הטרגדיה האישית של אולמרט ובוודאי לא לאומית. בסופו של דבר, זוהי תעודת כבוד למערכות הביקורת והאכיפה ומעל לכולם לבית המשפט, שבעברית פשוטה ומובנת לכל אמר: לא עוד. סוף מושחת לכלא, וככל שמעמדו רם יותר כך נחמיר איתו, וטוב שכך.