"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התנגד להפצצת הכור בעיראק

,עודכן

שני טיעונים חשובים הועלו בראיון שהעניק מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית בדימוס, עוזי עילם, לד"ר רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות": מנחם בגין שגה בהפציצו לפני 33 שנים את הכור הגרעיני בעיראק; ובנימין נתניהו "משתמש באיום האיראני כדי להשיג מטרות פוליטיות". לדעתו, יבשיל המיזם האיראני לכלל ייצור פצצה גרעינית רק בעוד 10 שנים.

עילם - מהנדס בהשכלתו - עתיר זכויות בגיבוש הביטחון הלאומי. הוא קיבל צל"ש על לחימתו בשורות הצנחנים, אחר כך כיהן כמנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית עד 1985 ותריסר שנים נוספות עמד בראש המינהל לפיתוח אמצעי לחימה וטכנולוגיה.

בשמשו עדיין כבכיר בוועדה לאנרגיה אטומית, הביע התנגדות להפצצת הכור של סדאם חוסיין ב־1981. הדבר היה סמוך לחג השבועות, מערכת הבחירות לכנסת היתה בעיצומה ובגין, שחשש כי תבוסתו בקלפי קרובה, הסביר לעילם כי "אם אין אני לי - מי לי?" כלומר, ממשלה בראשות שמעון פרס לא תפציץ את הכור. פרס לא הסתיר את התנגדותו.

מאז, ברור כי התקיפה ב־1981 היתה הישג אסטרטגי אדיר. היא בלמה כעבור עשור את סדאם חוסיין, שאיים לפלוש למדינות המפרץ הפרסי ואולי גם לסעודיה. לאחר מכן שאל אהוד ברק בכיר אמריקני בלשון מתגרה אם ארצו היתה יוצאת למלחמה בעיראק המחזיקה בנשק גרעיני, ונענה בספיקת כפיים.

אין כבר כמעט יהודי ישראלי שלא שיבח את בגין על התקיפה. לבד מפרס ועילם. לא ייתכן שאינם יודעים כמה היתה התקיפה גורלית, בעיקר שלא נעלם מהם מה עשה סדאם כדי לחדש את יכולתו הגרעינית. מדוע עם הישגים כאלה קשה לאיש ביטחון נשוא פנים לומר בפשטות כי טעה? אם לא בן 80 - מתי?

תמוה לא פחות העניין המוחשי. נניח שאזהרותיו של בנימין נתניהו גרמו לרמת חרדה גבוהה בקרב האוכלוסייה הישראלית; ונניח כי נתניהו וברק סברו לפני שלוש שנים כי נחוץ להפציץ את מיזם הגרעין האיראני כדי לעכבו; ונניח שההתנגדות לתקיפה, המקיפה את עילם ויובל דיסקין ומאיר דגן וגבי אשכנזי ושרים אחרים, רבת משקל - מה משמעות אמירתו כי נתניהו עשה בנושא שימוש פוליטי?

הרי בעקבות המהומה הדיפלומטית שהקימו נתניהו וברק בעולם נולד משטר הסנקציות; ובאותה רוח אירעו פיצוצים על אדמתה שפגעו באורח משמעותי בקידום המיזם הגרעיני של האייתוללות; ודווקא בגלל המהומה הדיפלומטית נחרדו מדינות רבות שמא ישראל מתכוונת לתקוף ברצינות וכדי לבלום פעולה צבאית כחול־לבן הן הפעילו לחץ כלכלי ומדיני על טהרן, שגרם לה לנהל משא ומתן ולהפחית במשהו (לא מספיק) את בניין כוחה הגרעיני.

לפיכך, גם אם מדובר בהישג חלקי, ברווח זמן של כמה שנים, יש בכך תועלת. זה הרבה גם אם לא מספיק. בתשובה לשאלה מדוע נתניהו נוקט מדיניות כזאת השיב עילם כי "אין לי מושג בפסיכולוגיה שלו או שלנו". זה דווקא נכון.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר