איפה הכסף, גירסת התורה
,עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "בהר". גדולי עולם נחלקו בשאלה אם לתורת ישראל יש תפיסת עולם כלכלית, ואם כן - מהי? לאחרונה, בציבור הישראלי מדברים רבות על משמעות המושג מדינה יהודית או מדינת הלאום היהודי, אולם שאלה לא פחות משמעותית היא האם יש כלכלה יהודית?
מייסדי המדינה, ובראשם דוד בן־גוריון, הרבו לצטט את נביאי ישראל שתבעו מלחמה בעוול ובעושק וגם סיוע לגר ולאלמנה. ואולם האם די בדבריהם כדי לעצב מדיניות כלכלית שיטתית? התשובה לשאלות אלה אינה ברורה, אך אם יש לתורה משנה כלכלית הרי פרשתנו היא אבן היסוד לקיומה.
בתחילת הפרשה העם עומד להיכנס לארץ ישראל והוא מצטווה על ידי האלוקים להעניק מעין שנת שבתון לאדמה. בשנה הזו אסור לקצור ולזרוע ובמקביל נשללת מבעלי הקרקעות הבעלות על פירות השדות. כמו כן, כל אחד מהציבור רשאי לקחת ולאכול כאוות נפשו.
בהמשך הפרשה עוברת לדיני שנת היובל. בסוף המחזור של שבע שמיטות מכריזה התורה על פרישמיש כללי, היינו ערבוב מחדש של הקלפים: הקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים והעבדים משתחררים וחוזרים הביתה. סדר כלכלי חדש מתחיל בעם.
רבים ראו במצווה מיוחדת זו הכרה של התורה בצורך ליצור שוויון הזדמנויות לכל אדם. כך, חלקם האמינו, יהיה אפשר לשפר את מעמדו הכלכלי של היחיד ולבטל את הפערים החברתיים שמונצחים על ידי משפחות בעלי נכסים.
במידה רבה נקבעה כאן זכות יסוד של כל אדם לקורת גג, למגורים ולפרנסה. על פי הפרשה, כל מכירת קרקע הופכת להיות מוגבלת בזמן ובעצם נחשבה לסוג של חכירה ל־49 שנים לכל היותר.
בשלב מסוים עוברת התורה לסוגיה צדדית לכאורה - הלכות הרמאות במסחר. "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". פסוק זה מעורר תהיות רבות: מדוע להכניס אותו כאן באמצע דיני היובל? כלל מרכזי בדיני ההונאה במסחר במשפט העברי קובע כי "אין הונאה בקרקעות". פירוש הדבר הוא שאם המוכר רימה את הקונה והפקיע את מחיר המוצר, רשאי הקונה לבטל את העיסקה. הוא אינו יכול לעשות כן ביחס לקרקעות או לבתים.
הסיבה להבדל ברורה: לקרקעות יש שווי בלתי צפוי. די שתופשר קרקע חקלאית לבנייה ומייד יקפצו מחיריה עשרות מונים. מספיק שיעברו בסיסי צה"ל ממקום אחד למשנהו כדי שתחל תנועה חדה במחירי השטחים הנעזבים והקולטים את הבסיסים הללו. מכל מקום, עולה השאלה מדוע רוצה התורה ללמד אותנו את דיני ההונאה דווקא בקרקעות שבהן לכאורה אין אפשרות של ביטול עיסקה בשל הפקעת מחירים.
ההסבר הפשוט לשאלות אלו הוא שמכיוון ששנת היובל קבועה בלוח, ברור שמחיר הקרקע בשנה הארבעים נמוך בהרבה ממחירה בשנה השלישית או הרביעית ליובל. לכן מייד אחרי הציווי על קיומה של שנת היובל מזהירה התורה מפני רמאויות במסחר, "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ", כלומר התורה מדגישה כי המחיר צריך להיות מוצמד לכמות התבואות שהקונה אמור לקצור בטרם יחזור השדה לבעליו.
נדמה כי התורה מבקשת ללמדנו מסר חשוב שנוגע לתיקון העולם שלנו. פרשת היובל מדהימה ביופייה, כמעט אוטופית, אבל צריך להודות שבמשך רוב שנות קיומנו לא יישמו את דיני היובל בפועל. גם כאשר היינו מחויבים, רבים בעם סירבו להיפרד מהנכסים או מהעבדים. מבחינתם, די בצדק. הם התרגלו שהקרקע שייכת להם וזה לא פשוט להיפרד ממנה.
מהפכות גדולות מתחילות בדיני הונאה קטנים. אם אדם יידע כי שליטתו בקרקע היא זמנית וכשהוא מוכר או קונה זה לזמן קצוב, בסוף הוא גם יבין שיש צורך ביובל. אי אפשר להגיע אל רעיונות נשגבים בלי ההקפדה על הזוטות שבדרך. אל תונו איש את אחיו.
