"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האמת: צריך צה"ל חזק

,עודכן

כאשר ישרור בעולם שלום נצחי "וגר זאב עם כבש", ימשיכו עדיין צה"ל והאוצר להתקוטט על היקף תקציב הביטחון. אין שנה בלי טקס מיותר כזה.

האוצר נטול היצירתיות והמקוריות חוזר על הפזמון הישן "שיקצצו בפנסיות". נמאס, מקצצים. זה הליך. הוא לא בהכרח מועיל. לא רק שהצבא מזדקן אלא מחזיקים בשכר מלא אנשים שאין צורך בהם כי מבקשים או נאלצים להוציאם לגמלאות מבוגרים.

נכון טוען האוצר כי בעת העלאת התקציב לפני כמה חודשים התחייב משרד הביטחון כי זה התשלום האחרון. רק שהאוצר התביית על צמד המילים "הכל כלול". למשל, הקימו רשות לפינוי מוקשים? העניקו לה כ־20 מיליון שקלים ואף יותר מזה. לפתע האוצר עצר, "הכל כלול". מנטרה שלעיתים היא נכונה, לפעמים כלל וכלל לא. אי אפשר כך.

משה (בוגי) יעלון רמז אתמול כי יש צורך בתוספת של 2 מיליארדים לשנה הנוכחית ועוד כ־7 או 8 ב־2015. זו תביעה מתחייבת. מי שיודע כיצד לקצץ בתחומים בלתי חיוניים, ובלי לעבור על החוק - שיקום. אבל בפועל התביעה הישנה, הרגילה והבלתי פופולרית, שיש להבטיח את כושר הפעולה של צה"ל בעדיפות לאומית ראשונה, נותרה אמת לאמיתה.

אמנם משרד הביטחון הבטיח בהעלאה האחרונה (2.75 במקום 4 מיליארדים) שלא ישוב לחזר על הפתחים. אך זו היתה טעות. היא התבססה על ההנחה שמכירת קרקע ונכסים אחרים תשלים את החסר. לא היתה מכירה כזאת, אז מה לעשות? לסגור את כיפת ברזל? גבעתי? 8200? מערך הצוללות?

מראש ידעו הפוליטיקאים כי התקציב שהוקצה אינו מספיק. אך על מנת להתגבר על קשיים פוליטיים - הממשלה אינה מעניקה סכום ראוי וסביר ומלא, אלא חותכת בעבור תקציב הביטחון נתחים־נתחים כאילו היה נקניק סלמי.

במהות גם תביעת משרד הביטחון אינה עונה על צורכי הצבא בעידן המודרני. בפועל נחוצה תפיסה מהפכנית, שתקשור בין תקציב הביטחון לבין כספים המוזרמים למשרדים אחרים לטובת מיזמים אחידים. דוגמה קלה: לימוד השפה הערבית בבתי הספר או המתמטיקה והפיזיקה במעבדות חדישות ויקרות חייב למצוא את מימונו מתקציבי החינוך והביטחון במשותף. הלימוד יהיה ברמה מעולה ותועלתי גם יחד.

אך זה חזון לאחרית הימים. אין מי שיישא נטל כזה על כתפיו הפוליטיות. הרי אפילו ההסדר הנבון של הוועדה בראשות דוד ברודט לא החזיק מעמד. הרמטכ"ל גבי אשכנזי לא התלהב ממנו, אבל התנחם כי הבטיח את תקציב הצבא לעשור, וכך יתאפשר תכנון ארוך טווח. רק שדו"ח ברודט לא החזיק מעמד יותר משנה אחת.

צה"ל צריך את הכסף. הציבור בישראל צריך לקבל את תקציבו בכבוד, לא כגמילות חסדים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר