איראן: עוד ניסיון הרגעה אמריקני
סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי ומי שמדברת על אוזנו של הנשיא אובאמה בענייני חוץ יותר מכל אדם אחר, הגיעה ארצה כדי לתאם עמדות בעניין טיוטת ההסדר המתגבש בנושא הגרעין האיראני. מתלווה אליה תת שר החוץ, וונדי שרמן, העומדת בראש צוות המשא ומתן האמריקני בשיחות עם איראן.
התיאום הזה חשוב הן לארה"ב והן לישראל, הרואה במאמץ הגרעיני של איראן איום קיומי. גם לממשל אובאמה רצוי להשיג לפחות מידה מסוימת של תיאום עמדות, משום שהתנגדות ישראלית גורפת עלולה להקשות את השגת התמיכה של הקונגרס להסדר המתרקם והולך. חלק ניכר מהקונגרס ממילא סבור, בניגוד לממשל, שהדרך היחידה לבלום את המירוץ האיראני לגרעין היא בהגברת הלחץ, ולא בהרפייתו.
וושינגטון גם רוצה לוודא שבכל מקרה ישראל לא תפעל עצמאית נגד איראן. רייס, שרמן וצוותן מגיעים לירושלים כשבוע ימים לפני הסבב הרביעי, וכנראה אחד האחרונים, של הדיונים עם איראן, שכפי שנמסר יתמקד בניסוח הסעיפים העיקריים בהסכם הקבע המוצע.
ישראל אינה מתנגדת עקרונית לפשרה ואינה ששה לפעול בגפה צבאית וללא תמיכה אמריקנית נגד טהרן, אך היא רחוקה מלהיות משוכנעת שההסדר המוצע אכן ישים קץ לתוכניות הגרעין האיראניות.
רייס ושרמן ינסו בוודאי לשכנע את בני שיחן הישראלים שוושינגטון מודעת לתרגילי ההסחה והרמייה האיראניים, ושאמריקה ובעלות בריתה המערביות לא תוותרנה אף לא על אחד מהאמצעים שבידיהן לפעול כפי שיידרש, כולל חידוש הסנקציות והחרפתן, כולל נקיטת האופציה הצבאית. אך לא זו בלבד שאז זה כבר יהיה מאוחר מדי, אלא שלנוכח קו ההבלגה האמריקני בעניינים כגון סוריה, לוב ואוקראינה, קשה להימנע מהטלת ספק בממשות ההבטחות ובדברי ההרגעה האלה. השגותיה של ישראל, כפי שהצוות האמריקני ישמע מראש הממשלה נתניהו ומאנשיו, מתמצות בעיקר בנושאים הבאים: העובדה שחרף כוונתם הכנה של האמריקנים להטיל על איראן כבלי פיקוח ומעקב תקיפים והרמטיים ביותר, הניסיון מוכיח שזה עלול להיות עוד מקרה של נעילת דלתות האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו, או במילים אחרות, שעל פי המתווה המוצע איראן אולי תיענש על הפרות ההסכם אך לא על עצם פיתוח היכולת להגיע לפצצה.
ל"זכותם" של האיראנים ייאמר שהם אינם מסתירים כלל את כוונותיהם: כך סגן שר החוץ האיראני, עבאס ערקצ'י, הצהיר שהסיכוי שההסכם ימנע מארצו לפתח נשק גרעיני הוא "פחות מ־50 אחוזים", וכי כל דבר בהסכמות האיראניות ניתן ממילא לביטול. הוא גם הוסיף כי 20 אלף הסרכזות שבידי ארצו והחומר המועשר שכבר בידיה יספיקו גם כעת לייצר חמש־שש פצצות גרעיניות. ממשל אובאמה אמנם מתנגד, על פי הצהרותיו הפומביות, ובוודאי גם על פי הדברים שיימסרו לצוות הישראלי בביקור הנוכחי בירושלים, להפיכתה של איראן ל"מדינת סף" גרעינית, אך התבטאויות שונות של המנהיג העליון האייתוללה חמינאי, של הנשיא "המתון" רוחאני ושל שר החוץ ג'וואד זריף מבהירות שאין בכוונתם להיענות לציפיות האמריקניות הנ"ל, אלא אם כן ישתכנעו, אולי, שהמחיר הכלכלי והפוליטי על הפרת ההסכם מצידם יהיה גבוה מדי.
למרבה הצער, נראה כי לא זה כיוון המחשבה, ותסריט של נחישות מצד ארה"ב אינו נראה כרגע באופק. ממשל אובאמה מעוניין להציג הסכם עם איראן כהצלחה דיפלומטית עילאית והוא עלול להמעיט, אפוא, בחשיבות פגמיו. הוא גם מעודד מכך שכרגע דעת הקהל האמריקנית תומכת בהסכם כפי שמוצג לו.
בראשית דרכו הצהיר אובאמה אינספור פעמים על התנגדות למדיניות "הכלה" בעניין הגרעין האיראני, אך נראה שזו בדיוק עלולה להיות התוצאה המעשית והשלילית של המגמות הנשקפות בחזית מול מירוץ החימוש של טהרן.
