בכיינות, שחיתות ומדינאות

1. אהוד ברק סייר ביום הלימודים הראשון בבית ספר בדרום. הוא הגיע כשר ביטחון ויצא עם מסר של שר חינוך. כנהוג לאחרונה בכל מפגש בין שרים לציבור, קם נער בטרם גיוסו וקרא מפתק את השאלה מה מבטיחה לו המדינה אם ייחטף כגלעד שליט. רק שהפעם ברק השיב כראוי בשם ממשלה ששר החינוך שלה, גדעון סער, פועל להחזיר למדינה את ערכיה. זה היה שיעור ראשון. ייעשה הרבה לשחרר את גלעד, הבטיח ברק, אך לא בכל מחיר.

במזה"ת אין מדינה היכולה להבטיח את החיים אלא רק להתאמץ לעשות כן. לא תצמח תועלת מהתבכיינות. לא מול חטופים ולא מול קברים בבתי קברות צבאיים. הציבור בהשפעת מקהלה מייללת שכח כי בעולם מתוקן חיילים נשלחים להבטיח את חיי האזרחים, ולא להפך. זו תפיסה הרואה בישראל וילה בג'ונגל.

לא מדובר בשר ביטחון שאינו רגיש לחיי נחטפים. ברק ובנימין נתניהו ורבים וטובים אחרים השתתפו ב-1972 במבצע חילוץ נועז שהציל את נוסעיו החטופים של מטוס "סאבנה" ממחבלים. יוני נתניהו שילם בחייו בצאתו ב-1976 לאנטבה עם דן שומרון ושאול מופז וד"ר אפרים סנה כדי לחלץ את החטופים ממלתעותיו של אידי אמין. משה (בוגי) יעלון, שספג גינויים מפני שעמדתו זהה לזו של ברק, התהלך באינסוף נקיקים אפלים ברחבי המזרח התיכון בשירות מטרות טובות. אלו אינם אנשים שגורל חייל חטוף זר להם.

שליט נחטף במהלך 2006. עניינו נשזר בטרגדיה של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. היו כשלים רבים. המערכת הפוליטית והביטחונית וחלק ניכר מהתקשורת חייבות תשובות לשאלות מציקות. הן ימתינו לסיום המיוחל של הפרשה.

נכון לומר רק דבר אחד: אילו אימצו הממשלות בהתמדה את הקו שהביע שלשום שר הביטחון - ייתכן כי בספטמבר 2009 שוב לא היה צורך להציג לו את השאלה החוזרת ונשנית שעוברת ממיקרופון למיקרופון בכל רחבי הארץ.

2. מנחם (מני) מזוז לא התכוון להיות יועץ משפטי עם "סכין בין השיניים". אמנם בהיבחרו ידע כי מיזם האי היווני של דוד אפל בשיתוף משפחת שרון רובץ לפתחו, אבל קיווה כי אחרי שידלג עליו יוכל לעסוק בחקיקה. הוא לא העלה על הדעת כי נכונו לו חיים של אינדיאני ובהגיע שעתו לפרוש בינואר 2010 יתלה על חגורתו יותר גולגולות מקורקפות של פוליטיקאים מורשעים מקודמיו. מזוז גומר בשורה הראשונה של יועצים משפטיים בני אור.

מזוז התייחס לפוליטיקאים בכבוד. ממשה קצב עד אהוד אולמרט. בתחילת כהונתו היו חריקות רבות בציר ההתנהלות בינו לבין אנשי משרד מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי. מזוז סבר כי הם מגזימים בראותם בכל ארבעה מינויים פוליטיים עילה לתיק פלילי נגד ראש הממשלה.

מה קרה שכיום הם מתנהלים בהרמוניה גמורה, לרבות מפכ"ל המשטרה דוד (דודי) כהן? העובדות טפחו על פניהם. הם התייצבו מול נהר של שחיתות וכילו את ימיהם המקצועיים במיון חטאי הפוליטיקאים הרבים שסרחו, ובסיטונות.

בתנ"ך מצויים ישעיהו א' וישעיהו ב' אגודים בספר אחד אף שהיו שני אנשים שניבאו בתקופות שונות. אך היסטוריונים ימצאו שבמשך חמש שנים פעלו בזירה מזוז א' ומזוז ב', שהיו דווקא איש אחד.

3. הפוליטיקאים כבר ערוכים לקרב על בחירת היועץ המשפטי הבא בינואר 2010. לאחר שערוריית בר-און-חברון, שבה בחש הקבלן דוד אפל בבוטות בעייתית, נקבעו כללי בחירה: ועדה בת חמישה חברים תמיין את המועמדים ותציע לממשלה לבחור אחד משלושה. חברי הוועדה ב-2009 הם תיאודור אור, משה נסים, איל רוזובסקי ואיל בנבנישתי, וממתינים לנציג מהכנסת. הקואליציה מעוניינת ביריב לוין מהליכוד. הוא משפטן, אך עמד בקשרים הדוקים דווקא עם אפל הזכור מהסיבוב הקודם; לא סתם בקשרים הדוקים אלא בנושא של מינוי דיינים, שהם כשופטים. אם לוין ייבחר מובטחת לוועדה לאיתור היועץ שערורייה. בנימין נתניהו שכמעט נכווה בסיבוב הקודם של בר-און-חברון יודע. גם יעקב נאמן יודע. מדוע להפסיד בקרב כשאפשר למונעו? בכנסת יש עוד 119 ח"כים, ואת לוין ניתן לפצות בתפקיד אחר. בפוליטיקה הייה גם צודק וגם חכם.

4. גם לי יש חלום, שהילד יפה העיניים מאתיופיה שנחסם בכניסה לבית הספר הדתי בפתח תקווה יהיה באחד הימים למנהלו. לחלופין, שיקלוט כקצין את נכדו של המנהל הנוכחי בשערי גולני. הללויה.

5. ולדימיר פוטין אינו הוגה דעות, היסטוריון או בעל טור בעיתון. הוא מדינאי תכליתי. בכל זאת כתב מאמר שיש בו כמעט צידוק להסכם הרוסי-גרמני שפתח את מלחמת העולם השנייה בכיבוש פולין. נכון, כמצוות אנשים מלומדה, גינה כל הסכם עם הנאצים. אך אחרי שיצא ידי חובתו ניפק אמתלות למחפיר להצדקת ההסכם הציני שידעה המאה ה-20. פוטין גם אינו מעמיד פנים כאילו ההיסטוריה מעניינת אותו. יש לו אינטרס עכשווי להעניק כמעט כתב זיכוי לזוועה הנאצית-קומוניסטית עקב מה שקורה עתה במשולש רוסיה-גרמניה-פולין. עוד צעד בהידרדרותה של רוסיה לעברה הסובייטי. דגל שחור במלאות 70 שנים לנוראה שבמלחמות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו