אולמרט ממשיך במניפולציה
להכחשה הגורפת יש עוצמה רבה. גם בעומדה בסתירה גמורה לעובדות מוכחות ולעדויות שנסרקו שתי וערב ולתחקירים שעברו ניפוי קפדני. היא מטביעה את רישומה, וחולף זמן עד שרישומה מתפוגג תחת נטל האמת, המגיעה יגעה באיחור. על הבנת המצב האנושי הזה בנה אתמול אהוד אולמרט את נאומו בבית המשפט המחוזי.
לפני שנים התייצב מול האומה והכריז כי לא לקח שוחד לעצמו ולבני ביתו; ובהיות יוסף (טומי) לפיד שכיב מרע וחבריו מכונסים סביב מיטתו, הבטיח לו אולמרט כי הוא משאיר אחריו עלי אדמות חבר שלא חטא, וכמה מהנוכחים הזילו דמעה; ואתמול הוא הטיח זאת בפני השופט דוד רוזן באומרו לו, בפועל, באורח חזיתי: טעית, שגית, לא לקחתי שוחד ולא ביקשתי דבר.
אחרי מה שנשמע ונבדק בקפידה על ידי רוזן מפי שמואל דכנר ויוסי אולמרט ושולה זקן - ועוד ייאמר מפיה בליווי קלטות - לא היה סיכוי לשכנע את השופט. ההיגיון היה להופיע בהרכנת ראש, בצניעות־מה - אבל לא אולמרט. מפני שהוא לא דיבר אל השופט ורק במידת מה אל הציבור הרחב.
זה היה נאום במגרש הביתי. לרעיה, לבנות ולבנים ולצאצאיהם שחיפשו משהו להיתלות בו, והוא השליך להם בטביעתם לנוכח העובדות המוחצות את קש ההכחשה הגורפת. איש מהם לא היה באולם. גם לא החברים שבאו לחגוג את פסק הדין המטולטל והרעוע של מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל מהמחוזי בירושלים.
אולמרט חזר אל בימת העדים לאחר עבודת ריכוך ממושכת של פרקליטו וחברו הטוב אלי זהר. מה אפשר לומר למען אדם אשר הורשע באורח כה מובהק בקבלת שוחד? שנציג התביעה יהונתן (יוני) תדמור ביקש לכולאו לשש שנים?
רוזן החמיא לאלי זהר, שבנסיבות העניין לא היה אפשר לטעון למען אולמרט טוב ממנו. אך היתה ביניהם גם התנגשות מילולית, ששיאה באזכור של השופט לפרקליט כי שוחד בסכום של חצי מיליון שקלים אינו סכום של מה בכך, גם אם בהולילנד זרמו כספים רבים יותר.
זהר אכן נשלח למלחמת הטיעונים עם אשפה ריקה מחצים. לא נותר לו אלא להאשים את התקשורת, אשר פירסמה מידע הקשור בעיסקת הטיעון עם שולה זקן היורדת לחיי לקוחו. מדוע להפחית בעונשו? לפי הסניגור, מפני שבהיוודע איומה של זקן להעיד נגדו נכתב ב"ישראל היום" כי דבריה אלה הם בבחינת י"ז בתמוז (היום שבו פרצו הרומאים את חומת ירושלים), ואם אולמרט לא ימהר לסגור עיסקת טיעון גם לעצמו - גילוייה ייהפכו לתשעה באב שלו (שבו חרב בית המקדש).
ולמה עוד? מפני שב"ישראל היום" נכתב שלא כל השופטים הם מן הזן של מוסיה ארד ועמיתיה, שזיכו את אולמרט בפרשיות ראשונטורס והמעטפות של משה טלנסקי. אז מה? בגלל זה לסטות ממתחם הענישה לעבריינים כבדים שהורשעו בקבלת שוחד?
מה גם שהטיעון היה פתטי. רוב מכריע של כלי תקשורת וטייקונים התייצב לצד אולמרט, ומנגד היה אפשר למצוא רק מיעוט בערוץ 1 וב"הארץ" וב"ישראל היום", ובודדים בערוצי הטלוויזיה המסחרית, שניסו לשים סכר למניפולציה שעשה הנאשם במהלך משפטיו.
הוא, שלא חשך השמצות והכפשות מטובי בני האור של הארץ הזאת, ביקש אתמול חמלה ורחמים בגלל מה שנראה לו כמו בדל ביקורת חריגה.
