כל־יכולים בדימוס שראויים לעונשים כבדים

אהוד אולמרט התכרבל אתמול בכיסא המרוחק משהו מספסל הנאשמים, כמנהגו; ושולה זקן קיבלה היתר ללכת לפי שעה הביתה; ודני דנקנר הגיע לבית המשפט בג'ינס ובחולצת טי, כאילו יצא לפוש על חוף הים בעתלית; וקרן עור פניו של אורי לופוליאנסקי למשמע המחמאות שהרעיפו עליו עדי האופי; ואורי שטרית ואביגדור קלנר הוצגו כלוחמים נועזים הדבקים במשימתם בשורות צה"ל, וליבו של המתבונן מן הצד דילג משאלה לקושיה ובחזרה:

מצד אחד, הכיצד הגיעו למעמד שהכל נעשה (או נמנע) כדברם? שהם גילגלו את המשק הישראלי כאוות נפשם? ידם היתה בכל - בבריכות המלח בעתלית ובבנק הפועלים וכמובן במיזם הולילנד שהוא נשוא כתב האישום הפלילי נגדם. הם, ביהירותם, כה בטחו בעצמם כאילו חל עליהם הכלל של "אנחנו ואפסנו עוד" עד שכאשר קלנר הזהיר כי אם לא "ימרחו" את שמואל דכנר הוא ילשין עליהם בפני השלטונות - אולמרט ניפנף אותו הצידה בשאננות: דכנר לא יעז.

מבחינת שלטון החוק, טוב שיהירותם הכשילה אותם; טוב שיד נעלמה הקשיחה את ליבם והם לא מילאו את כיסיו של עד המדינה בכסף אסור; וטוב שדכנר הגיע אל מנחם (מני) מזוז ומשה לדור ויואב סגלוביץ', ובמעשה האחרון בחייו - בניגוד לאורח חייו - שירת את בני האור והיפנה עורף לבני החושך. אך מניין היהירות של אולמרט וחבורתו, שדבר לא יכול לקרות להם?

ומצד אחר, כיצד אנשים כשטרית וקלנר, שחדרו בעוז אל מרכזי הטרור בלבנון וחצו על טנקים את תעלת סואץ וברחו פצועים מבתי החולים כדי לחזור לשדות הקרב - היו מסוגלים לעולל לחברה שבה עלו לגדולה את העוול הנורא של נטילת שוחד? לסכן את חייהם למענה, אבל להשחיתה עד תהום?

בסופו של יום, לא דברי השבח (שהם במקומם) שיצאו מפי עדי האופי הותירו את רישומם באולמו של השופט דוד רוזן, אלא דווקא דבריו של נציג התביעה יונתן (יוני) תדמור. בלשון עניינית נקייה מרגשנות הסביר מדוע כל־יכולים אלה בדימוס ראויים לעונשים כבדים, ובזו אחר זו התעופפו בחלל בית המשפט הספרות 7-5, 8-5, 6, 4-2, - כולן שנות מאסר לשועי הארץ שהיו לנאשמים ולמורשעים.

יש בלב צער. יש בלב חמלה. גם כעס לרוב. קודם כל על העבירות, אבל לא רק עליהן. גם על אולמרט שניהל מסע הכפשות דלוח נגד כל כך הרבה בני אור במשרד מבקר המדינה ובפרקליטות ובתקשורת ובפמלייתו לשעבר. רק שעל כל החושך שבמעשים אלה גבר אתמול התובע. בקשתו לגזור עונשים כבדים על אולמרט וחבורתו שיגרה אותות מעודדים כי עדיין יש הבוקר הרבה אור לזרות לעבר הפינות האפלות של המורשעים.

כפי שכולנו נדובב בעוד שבוע בצל המשואות, "ולתפארת מדינת ישראל".