אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה
"הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" ולמעשה, הסכם הפיוס בין אש"ף לבין חמאס, בין אבו מאזן לבין איסמעיל הנייה, משתקף היטב דווקא בדברי חכמים, שלפיהם "לא לחינם הלך העורב אצל הזרזיר כי הוא מינו". ממש מינו.
יום קודם זימן מאחז העיניים מרמאללה עיתונאים ישראלים וסיפר להם על תנאיו להמשך המשא ומתן והבטיח כי פניו לשלום, אך הסתיר מהם כי בטרם תזרח השמש ייתן ידו ל"הסכם הפיוס" ול"סוף תקופת הפילוג" בין זרועות הטרור הפלשתיני.
אם קבוצה כה גדולה של עיתונאים ישראלים, המכסים את הנושא הפלשתיני, לא קיבלה אפילו רמז מוקדם כי עומדת לקום ממשלת מומחים בהשראת "הברית החדשה" המשותפת לאבו מאזן ולהנייה - כי אז עליהם להבין שאין להם מקורות ברמאללה אלא הם ניזונים מתעמלנים־מטעם בשירות אש"ף וחמאס.
עדיין אין ביטחון שההסכם להקים ממשלה משותפת ולהתמודד בבחירות כלליות ייצא אל הפועל. כבר היו דברים מעולם. הקרע לא אוחה אלא כתפאורה. גם ברור כי אם ייערכו בחירות כאלה בעוד יותר מחצי שנה יגבר מי שיהיה מאורגן טוב יותר, או דמגוג צעקני יותר, או זייפן גדול יותר, וסביר להניח כי הזוכה ייהנה מכל התכונות האלה גם יחד.
אך לא זה העניין העיקרי אלא המהות של העמדת הפנים שבהסכם הפיוס. האם חמאס מקבל עליו את הסכמי אוסלו? מוכן לפתרון של שתי מדינות לשני עמים תוך חילופי שטחים? מצדד גם בשתי בירות בירושלים מאוחדת? מכיר בצורכי הביטחון המיוחדים של ישראל?
בעולם מתוקן היו מנהיגי המערב ומלכי ערב מסתערים בחמת זעם על אבו מאזן, שהבטיח להם משא ומתן ונידוי של ההקצנה מטעם חמאס, ונהג בהיפוך ממחויבותו. אבל מי ברצינות מדבר על התנהלות בינלאומית ראויה בג'ונגל החולות של המדבר התיכון?
המערב יעבור על כך לסדר היום מפני שה"בון טון" הוא להאשים את ישראל, וצריכה האמת להיאמר שלא ברור כלל ועיקר כי בנימין נתניהו התכוון לממש את "שתי המדינות לשני עמים". אך אילו היו ידיו חופשיות עתה מכבלי הימין בממשלתו; ואילו הלך בגדולות בדרכי הדיפלומטיה הקלאסית מבית מדרשם של הקרדינל רישלייה וקלמנס מטרניך ושארל דה־טליראן או הנרי קיסינג'ר - כי אז עתה היה משחק אותה בגדול.
נתניהו היה מביע נכונות לקבל תנאי מתנאיו־כביכול של אבו מאזן - למשל, הקפאת הבנייה לשלושה חודשים - ותובע באורח טבעי כי צעד זה ייענה בהקפאת ההסכם להקים ממשלה מאוחדת עם חמאס לתקופה זהה. מהלך כזה מייצר תקווה לסיבוך פלשתיני, בין רמאללה לבין עזה, או בינה לבין בירות המערב.
שוב ברוח חכמים - "אמור לי מי חברך (ובמקרה זה עם מי חתמת הסכם היסטורי־אסטרטגי) ואומר לך מי אתה".
