"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מימונה: חלקי הפאזל הישראלי מתחברים

,עודכן

"תרבחו ותסעדו", בירכו אמש יוצאי צפון אפריקה בישראל בתחילת חגיגות המימונה, כאשר פירוש הברכה הוא "תצליחו ותבורכו". משמעות שמו של החג "מימונה" מציין את האמונה הפרוסה על חודש ניסן שבו נגאלו בני ישראל מעבדותם. יש הטוענים כי המימונה מציינת את יום פטירתו של רבי מימון הדיין, אביו של הרמב"ם, שנולד במרוקו, והחגיגה השמחה היא הילולה על שמו. סברה נוספת היא שמקור השם מימונה הוא במילה הערבית "מימון" שפירושה "בר מזל", "מצליח", והחגיגה הגדולה היא סמל לאושר, פריון וזיווג.

המימונה הפכה ברבות הימים למסורת לאומית שבה משתתפות כל עדות עם ישראל, ונראה כי ערב המימונה מחפש כל מי שאינו יוצא צפון אפריקה, בית להתארח בו כדי להיות חלק מהשמחה.

למרות ששם משפחתי מציין את מוצא אבי כיוצא מזרח אירופה, בני חצייה השני של משפחתי הם יוצאי צפון אפריקה - מרוקו. סבתי אסתר, שתיבדל לחיים ארוכים, סיפרה לי על החג כפי שנחוג אי שם במחוזות קזבלנקה, שמציין חזרה לשיגרת החמץ. חג המימונה מציג בפנינו תמונה של שמחה, שכנות טובה, עזרה הדדית, רוחב לב ומצוות הכנסת אורחים - בינם לבין עצמם ועם ערביי המקום.

המימונה עבורי היא חיבור נפלא של מזרח ומערב: הלוא לפני שבוע אכלתי גפילטע פיש עם חזרת בליל הסדר, וטעמתי את טעמי מזרח אירופה, היום אני נוגס במופלטה שמנונית וטעימה שמגיעה מקצהו האחר של הים התיכון. החיבור הזה מדהים, ולא רק בהיבט האישי שלי. במדינת ישראל אנחנו זוכים לטעום, לחגוג וליהנות מחגים ומנהגים שונים שטרם קום המדינה רבים לא שמעו על קיומם. אפילו בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון, לא ידע על מה השמחה במימונה. אבל היום, חסר לנבחר ציבור שלא יצולם עם תרבוש על הראש ומופלטה ביד.

לאט לאט אנחנו מרכיבים את הפאזל הזה שנקרא תרבות ישראלית. אם בתחילה היה נראה שמדינת ישראל היא אוסף של יהודים מכל העולם ואין דבק שיאחד אותם, הרי שהיום כבר ניתן לשרטט את התמונה של התרבות הישראלית.

החג השמח והנפלא הזה מאחד אותנו על אף השסעים והקרעים שקיימים בינינו. מזרחים עם אשכנזים, חרדים עם דתיים וחילונים, מתנחלים עם תל־אביבים, ימנים ושמאלנים, מכבי והפועל - את כולם נוכל למצוא באירועי המימונה שנחגגים ברחבי המדינה. זוהי תמציתו של הישראלי - פותח את דלת ביתו ואת ליבו, ומכניס אורחים בברכה.

כשחיו היהודים במדינות צפון אפריקה היה מקובל להזמין לשולחן המימונה את אחמד, עבד ואיברהים השכנים, כאן בישראל מזמינים לשמחת המימונה את רוזנשטיין, גולדברג ושלונסקי. אולי בתקווה שבשנה הבאה נחגוג את המימונה עם שכנינו מעזה ומרמאללה. תרבחו ותסעדו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר