דרושה: תגובה תקיפה יותר | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרושה: תגובה תקיפה יותר

, עודכן

בעת מילוי תפקידו אין חייל צה"ל רשאי לציית לאדם שיצווה עליו "לזוז" או "לנוע", לבד ממפקדו. לא בתחומה הריבוני של ישראל ולא בשטחי יהודה ושומרון, שישראל מחזיקה בהם מאז הפרו הפלשתינים את התחייבותם לחדול ממעשי טרור.

לא רק פלשתיני אינו מוסמך להורות לו מה לעשות, אלא גם ישראלי לכל דבר.

כלל ערכי זה התנפץ אתמול במוצב שהוקם לגונן על היישוב יצהר כאשר 50 צעירי "שבאב" יהודים ניטרלו את החיילים ועשו שמות במתקני הצבא וברכושו.

אם המפקד המקומי אינו מבין כלל זה, כי אז יש להעבירו מתפקידו או לעשות כן לממונה עליו, שלא הנחיל חובה כה ברורה ומובנת מאליה לקצין הזוטר וללוחמיו.

לחיילים היו זרנוקי מים. גם אמצעי קשר להזעיק תגבורת. היה עליהם להדוף את המתפרעים ולעצור את מי שנחוץ בלי לגרום לאובדן חיים. עליהם לחתור לתוצאה כזאת גם כשהפלשתינים מתפרעים. להימנע מירי בכדורי עופרת כל עוד הדבר אפשרי. אלא שאז הדילמה סבוכה. לא כמו בעימות עם יהודים, החיילים חוששים שמא הפלשתינים מתכוונים לפגוע בהם, ו"הקם להרגך - השכם להרגו".

זה הבדל משמעותי, אבל השוני היחיד בין פורעי חוק יהודים לבין פלשתינים. מכל שאר ההיבטים, חייב המפקד המקומי לדעת כי עליו למנוע מהמתפרעים לבצע את זממם ללא הבדל דת, גזע ומין. עליו גם להפעיל את כלי הירי הרך ביותר העומד לרשותו, בתנאי שבכוחו להחזיר את הסדר על כנו. הדבר לא נעשה ביצהר.

ביישוב בעייתי זה היה צה"ל צריך להיערך טוב יותר. דווקא מפני שקדמו לתקרית שני אירועים אלימים, מן הראוי היה לעבות את הנוכחות במקום ולמסור את הפיקוד עליה בידי קצין בכיר עד יעבור זעם.

יהיה מי שיציע פתרון קל, שצה"ל יסתלק מן המקום. זו אפשרות קיימת, אך גרועה. ישראל רוצה להגן ככל האפשר על חיי אזרחיה המתגוררים ביצהר והסתלקותה עלולה לסכנם, וכן אינה רוצה לפתוח את ציר התנועה למעשי תג מחיר ביישובי הפלשתיניים הסמוכים. לכן אופציה זאת רעה.

צה"ל חייב להישאר במקומו ולפעול כפי שמצפים ממנו, ולא לברוח או לנהוג בהסתר פנים.

מצער ומדאיג שהנהגת המתנחלים מסתפקת בגינוי התפרעויות כאלה ברמה של יציאה ידי חובה. חבל גם ששופטי כפר סבא וירושלים אינם מבינים זאת ומשחררים לבתיהם ביד קלה את החשודים בפורענות, במקום להחזיקם בתא המעצר עד לסיום חקירתם. כל עוד הם זוכים ליחס סלחני, הבטחותיו של השר יצחק אהרונוביץ' להרשיע את העבריינים הן מילים, מילים, מילים.

מכל מקום, אם משה (בוגי) יעלון ובני גנץ יתעוררו במועד ויעמדו על דעתם, תדע כל אם עברייה כי בנה החייל ממלא את תפקידו ואינו נס.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר