"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קמפיין מעוות: השלום יביא את הצ'ק

,עודכן

אחד מארגוני השמאל הרדיקליים יצא בקמפיין שכולל מגוון גימיקים ונועד להבטיח לישראלים 1,175 דולרים אם רק יבחרו ב"שלום". על המודעות לא כתוב דבר לגבי מי שמממן את אותו ארגון, וגם בהודעה לתקשורת לא נכתב דבר מעבר לעובדה ש"ראשי המחאה החברתית" יככבו בו. דבר שלא מפתיע, משום שכוכבים אלו מתפרנסים מכספי ממשלות זרות, חוץ מאלה שהתפלחו לכנסת.

עלעול קצר באתר של אותו ארגון מגלה את המובן מאליו - בין המממנים נמצאת וושינגטון בכבודה ובעצמה. אבל לא רק. גם ארגוני הסטודנטים שותפים בחגיגה עם ממשלות אירופיות שמזרימות כספים לארגונים רדיקליים. אוי לבושה.

לכאורה, החישוב הכלכלי נשמע הזוי ומופרך וגם לא ממש הוצג בפירוט. הרי אין עיסקה על השולחן, אפילו לא משהו שמתקרב לנכונות לשאת ולתת מצד הפלשתינים. אבל נניח שהיתה מוצעת איזו עיסקה א־לה־סאדאת פלוס נאום חוצב להבות עם דמעות של אבו מאזן בכנסת: בואו נעשה שלום - מי בכלל אמר שנרוויח מ"בחירה בשלום"? לצערנו, ההיסטוריה הקצרה מלמדת מה קרה לאחר מתן הצעות נדיבות לפלשתינים, שבדרך כלל סירבו להן. זוכרים את אינתיפאדת אל־אקצה? היא התחילה אחרי שהפלשתינים קיבלו הצעה מאוד נדיבה מאהוד ברק בקמפ דיוויד.

בפיגועי ההתאבדות באינתיפאדה נרצחו מאות חפים מפשע. הכלכלה קרסה. בקיץ 2002 הדולר נסק ל־5 שקלים, קופת המדינה היתה כמעט ריקה. אג"ח ממשלת ישראל נסחרו ב־13%. היינו על סף פשיטת רגל בגלל אותה "בחירה בשלום". גם אם נניח שהאמריקנים והאירופאים יזרימו מיליארדי דולרים, ולא ברור על סמך מה צריך להאמין להבטחות האלה, הרצחנות של הפלשתינים תקזז את אותם סכומים, אם לא תוסיף ותייצר אוברדראפט בחשבון הבנק של כל ישראלי. מעבר לפגיעה הקשה בנפש, הרי על הוצאות הביטחון הנוספות והמיתון הכלכלי הכבד נשלם בריבית דריבית. בעצם, בכל פעם ש"בחרנו" לתת צ'אנס לפלשתינים, חטפנו על הראש.

מעבר לכך, הקמפיין הזה שמנוהל בין השאר בצ'קים שנכתבו בוושינגטון מדיף ניחוח של גזענות. בעצם, הוא אומר שצריך לדבר אל היהודים דרך הארנק שלהם. רוצים תהליך שלום? תקבלו דולרים. מארגני הקמפיין גם הבטיחו לחלק צ'קים עם הסכום לסטודנטים בקמפוסים ובשווקים ברחבי הארץ.

למרבה הצער, האמריקנים הוכיחו לא פעם שאת הלוגיקה הם שומרים לעצמם, ובשאר העולם הם מסתפקים בהיגיון רופף הרבה יותר. למשל, אצלם ג'ונתן פולארד הוא אסיר מורשע בפשעים חמורים שצריך לרצות את עונשו. אצלנו אפשר לדרוש שרוצחים של חפים מפשע ייצאו לחופשי כדי לתת צ'אנס לאותו "תהליך". אבל לא נורא, יהיו לנו דולרים בכיס. אז בטח נשכח מהכל.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר