"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תנו לשכל הישר לנצח

,עודכן

סחרחרה במשא ומתן המדיני. בתוך כמה שעות הסביר אביגדור ליברמן כי הוא מעדיף מערכת בחירות חדשה מאשר לבצע את שחרור המחבלים הפלשתינים, אבל לאחר מכן שידר רמז שיש בו נכונות להחזיר את המצב לקדמותו. זאת אומרת שאם תיקרה ההזדמנות לבצע את הפעימה הרביעית בלי שחרור מחבלים שהם ערבים־ישראלים, ייתכן שיסכים.

הוא הדין בנפתלי בנט. אמש אמר כי לא רודפים עם שטרי כסף ביד אחרי מי שבורח מן המשא ומתן, אבל מה אם הנמלט חוזר בו? שב אל נקודת המוצא?

יש אפשרות כזאת. מפני שהפלשתינים, אשר שברו את הכלים, נרתעו מנכונותה של ישראל להגיב על צעדיהם החד־צדדיים בסנקציות מכאיבות, וסאיב עריקאת טרח להסביר שהמשא ומתן לא שבק חיים לכל חי ויש על מה לדבר, ואפילו הבטיח לבנימין נתניהו כי יש לו הזדמנות לממש מהלך, שבעיני הפלשתינים הוא בעל ערך היסטורי.

מי שמתייחס לטקסטים אלה ברצינות מוצא כי הכל אפשרי, שאיש אינו פורש מן המעגל אף שבשני המחנות יש המצהירים על כך, ומוקדם מדי לספוד לתהליך. קשה למדי לשבור את מסגרת המשא ומתן הסבוך והצולע שבנו האמריקנים, אך אם יתפרק לגורמים, יהיה קשה פי כמה לשקמו. מה החלופה? ריק? כלום?

אפילו משא ומתן־דמה, לכאורה, דמיוני ופורמלי בלבד, עדיף על פני הסתלקות כל צד לפינתו. אם ג'ון קרי יחזור הביתה הוא יסתגר לתקופה ארוכה; ואם נתניהו ייאלץ להתחשב באגפים הקיצוניים בממשלתו הוא יסתבך בזירה הבינלאומית בתוך זמן־מה; ואם אבו מאזן יוביל את הפלשתינים אל הלא־כלום, הוא ימצא תחתיו את מתחריו - בין אם משורות אש"ף, בין אם אפילו מחמאס.

גם מצידה השני של הזירה יש דיבורים נעדרי תכלית. עמרם מצנע סבור כי אם לא יחול מפנה, אין לסיעת התנועה בראשות ציפי לבני מה לחפש בממשלה. אך מנקודת ראותו, מה יש לה לחפש על ספסלי האופוזיציה?

הצדדים חייבים לתת דעתם על כך שההשתהות הנוכחית יוצרת מפת מצב חדשה. אמש נאמר כי ייתכן שארה"ב תשלוף מחדש את קלף שחרורו של יונתן פולארד, אבל ישראל תתבקש להשלים עם הפנייה החד־צדדית של אבו מאזן לצרף את הפלשתינים לארגונים בינלאומיים כאילו היו כבר מדינה ריבונית. לא סביר.

כיצד להיחלץ מן הבוץ? קרי דיבר כבר עם כולם. ייתכן כי מה שנחוץ הוא שיח משולש. שר החוץ האמריקני יטלפן בעת ובעונה אחת אל נתניהו ואל אבו מאזן לקיים שיחה משולשת שתסגור את מה שלא צריך להרתיע איש מהם: הסכם להאריך את המשא ומתן. מה גם שבמזווה ממתין הסכם דקיק הכולל שחרור עוד 400 מחבלים והאטה של הבנייה בהתנחלויות והסכמה פלשתינית להקפיא את הפנייה לארגונים הבינלאומיים. זה הרע במיעוטו. תנו לשכל הישר לנצח.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר