חג ומשפחה: קרב אבוד מראש

רווק - מה הוא אומר? שחג הפסח הוא החג המעיק ביותר עבורו. יש לו שתי אפשרויות לבלות את החג הזה: הראשונה, על הספה בדירת החדר וחצי שלו, עם מנת פתיתים כשרה לפסח ושידורים חוזרים של "קרובים קרובים", ולפחד מהרגע שבו תרד החשיכה על העיר, או אז יחוש כמו האיש הבודד בעולם וישקע במחשבות על זיקנה ועל בדידות.

השנייה היא לנסוע למשפחה, השוכנת בפרבר פריפריאלי מרוחק, שאליו יצטרך להגיע באמצעות טרמפ שאירגן בעזרת שליחת מסרונים למאה מ"חבריו הקרובים", לבדוק אם יש להם במקרה מקום ברכב ואם יש אפשרות גם לשוב איתם העירה, אחרת יוותר כלוא כבן ערובה ביישוב שכוח האל שבו גדל. כשיגיע לבית הוריו, אמו תגיש לו מנה מפנקת של קושיות לגבי עתידו הזוגי, ואילו אביו יקנח במנה חמצמצה של פקפוק בעתידו המקצועי.

אחר כך יצטרפו גם אחותו הנשואה ובעלה (שהוא בסדר, אבל לא היה הופך אותו לחבר), ואחיו הקטן – בן הזקונים המפונק. ככל שהשעות יעברו, האוכל יכביד והשעמום יתהווה, יחלו לצוף על פני השטח משקעים מן העבר. "לענת קניתם מכונת כביסה ותנור ולי אתם לא עוזרים בכלום / עומר יכול ללמוד פילוסופיה, אבל אותי הכרחתם ללמוד משפטים", ומכאן הסיפור רק הולך ומסתבך...

אחרי שלושה ימים כאלה, עם כבדות עצורה של יותר מדי מצות ומעט מדי נוזלים ואוויר, ישוב תשוש לדירתו עם רצון עז לעשות שינוי משמעותי בחייו או לחלופין – להיעלם.

נשוי – מה הוא אומר? שחג הפסח - והימים שלפניו - הוא החג המעיק ביותר עבורו. מתחילת חודש מארס אשתו תגרור אותו לקניונים עמוסי אדם לקנות מתנות לחמותה, שהיא מחבבת כמו את אבו מאזן. הוא ייגרר אחריה מרוט ונטול רוח חיים, כשהיא מעמיסה עליו משאות כבדים משל היה חמור, תוך כדי שהיא רודה בו ונותנת למצב הרוח החגיגי שתקף אותה ביטוי חופשי. האווירה הטעונה בין בני הזוג, אגב, החלה להתהוות עוד בפברואר, אז התקיים המשפט שבו נגזר דינם – עם איזו משפחה לעשות את הסדר הפעם.

במהלך ימי החג ינסו לרענן קצת את האווירה הכבדה וייקחו את הילדים לנסוע לראות את הפריחה בגליל העליון, אבל באמצע הפקק הנורא על הכביש המתפתל בין עכו לצפת תסתמן על צווארו של הקטן פריחה אביבית מסוג אחר לגמרי, בזמן שאחותו תתחיל ליילל משעמום ומעייפות.

לכשיגיעו סוף סוף ליעד, ינסו למצוא חלקה שקטה לפרוס את המחצלת שהביאו, אך ברגע שיתיישבו עליה, יגלו שהם בכל זאת חולקים אותה עם כל העם, כשמשב עשן מנגלים יגיע לנחיריהם.

באמת אני יהודייה טובה. חשוב לי תמיד לציין את השבת בארוחת ערב או במפגש חברתי באווירה חמימה, אני תמיד מקפידה לשתות לשוכרה בפורים ולנסוע לפסטיבלים בסוכות, אבל בחיי שהחג הזה הוא טו־מאץ'. אי אפשר לנצח בו, ולכן השנה אוותר מראש על הניקיונות, על הוויכוח אם אצלי או אצלו ועל התחושה הכבדה בגלל הקיינדל־האחד-יותר־מדי, ופשוט אטוס לחו"ל.

מה שכן, קצת חבל לי להחמיץ הפעם את ההזדמנות לקטר על כמה רע וקשה בחגים. יהודייה טובה כבר אמרתי?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו