אות קלון

לפני הכל, זהו יום עצוב, עצוב מאוד - גם למורשעים וגם למדינת ישראל. הרשעה בשוחד, מן העבירות החמורות והמושחתות ביותר בשירות הציבור, היא תמיד קשה. קל וחומר כאשר השחקנים המרכזיים בה הם ראשי עיר הבירה של מדינת ישראל וראש ממשלה לשעבר. הכרעת הדין של השופט רוזן חושפת לא רק את השחיתות שפשתה כנגע ממאיר בצמרת השלטונית, אלא גם את שורשיה העמוקים והקרובים.

בית המשפט הגיע למסקנה שרבים חשו בה כבר מזמן: הפרויקט המכוער שנבנה בעיר הקודש היה רווי במעט מאוד "הולי" - קדושה, ובהרבה מאוד "לנד" - מקרקעין ומאכערים, משחדים ומשוחדים שעשו על גב האינטרס הציבורי קופה גדולה לקידום האינטרס הפרטי שלהם. עבירת השוחד תוארה בעבר על ידי בית המשפט העליון כעבירת "שלח לחמך על פני המים". בפרשת הולילנד, כך נסתבר כעת, לא דובר על לחם בודד אלא על משאית שלמה של לחמים, חלות, פיתות ולחמניות.

המורשעים, ובראשם אולמרט ושותפיו הבכירים, הוכיחו כי גם אם דרכיהם נראו כ"דרכי נועם", נתיבותיהם היו "שלם!" - הרבה כסף ורצוי במזומן. הם לא הלכו דל"ת אמות בלי נטילת ידיים, שוחד ושלמונים. בית המשפט העליון עמד בעבר על פגיעתה הרעה והקשה מכל של עבירת השוחד לא רק בקופה הציבורית אלא גם, ואולי בעיקר, באמון הציבור במערכת השלטונית כולה.

"מתן שוחד ונטילתו", כתב השופט ברק, "מסוכנים הם לחברה ולסדרי הממשל. הם מכרסמים בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הם מפירים את האמון של הפרט בשלטון. הם מעודדים זלזול ברשויות הציבור ובעובדיו. הם פוגמים באמון של הפרט ובתפקודו של הכלל ובכך מערערים את היציבות החברתית".

בשל אופייה המיוחד של עבירה זו, נקבע כבר בעבר כי אחת ממטרות ההענשה המרכזיות בה אינה רק תשלום גמול והבאת עונש על ראש החוטא, אלא גם הטבעת אות קלון על מבצע העבירה והבעת סלידתה של החברה ממעשי שוחד שתרתיע עבריינים פוטנציאליים.