על אובאמה להבהיר לאבו מאזן את מחיר סרבנותו
פגישת ברק אובאמה עם אבו מאזן תיערך היום בוושינגטון תחת רישומו של הראיון בן שלושת הרבדים שהעניק משה (בוגי) יעלון לרינה מצליח בערוץ 2.
במסד לראיון אין כל פסול. יעלון הביע (לצערו, הוסיף) הערכה כי דבר לא ייצא מן המשא ומתן המתנהל בחסותו של ג'ון קרי. זו דעתו זה זמן. נכון שבדמוקרטיה אחרת שר לא היה מביע דעה בנושא המצוי בטיפול של ראש הממשלה ושרת המשפטים שנבחרה לכך. אך בישראל קיים נוהג תמוה שכל שר מדבר על כל דבר גם מחוץ לתחומי משרדו. במסגרת זו התבטאותו של יעלון נורמטיבית.
בקומה השנייה קיימת בעיה. יעלון טוען כי קרי מכר לאבו מאזן סחורה שלא היתה שלו ולא היתה בידו. זה דרמטי. אך היה עליו - כמי שחפץ להביא את הדבר לידיעת הציבור, וטוב שכך - להפעיל מקדם פעולה בטרם חשף את האמת הבעייתית ברשות הרבים: לקבל את הסכמת בנימין נתניהו לפרסום המידע. האם קיבל? אמש שמר נתניהו על זכות השתיקה.
הרובד השלישי שגוי. בראיונו, שנערך לקראת המפגש בבית הלבן, הוא מעניק תחמושת הסברתית לאבו מאזן ומעודד את אובאמה להגן על שר החוץ שלו להיצמד עוד ועוד לעמדה הפלשתינית. אין לישראל עניין במריבה עם קרי ואובאמה והבית הלבן גם במצב של מחלוקת. אי אפשר הן לתקוף את קרי כמתווך שאמינותו מוטלת בספק, והן לצפות ממנו כי יחזור לעמדתו המקורית המצדדת בתביעת נתניהו כי הפלשתינים יכירו בישראל כבמדינת הלאום היהודי.
הרי יעלון, כנתניהו וכרבים אחרים בקואליציה ובאופוזיציה, מעריך כי פניו של אבו מאזן אינם להסדר. ההתמודדות היא על השאלה מי ייצא אשם בעיני הממשלים ודעת הקהל במערב. התבטאות כמו זו של יעלון עלולה להטות את הכף לרעת ישראל, כאילו היא נושאת באחריות לכישלון המשא ומתן.
המציאות בשטח שונה וחייבת להיות מוצגת באור נכון: קרי הבין את חשיבות התביעה להכרה פלשתינית בישראל כבמדינת היהודים. משמעות ההכרה הזאת היא שבהיחתם ההסכם פגו התביעות הפלשתיניות ואין זכות שיבה לצאצאי הפליטים הערבים מ־48'.
מה גרם לקרי לחזור בו? איזה לחץ ערבי? ישראל צריכה לאמץ מדיניות של לחץ תחת לחץ. כפי שהאמריקנים והמערב מגלים יציבות בתביעתם לחדול מהבנייה בהתנחלויות, היה אפשר לצפות מהם שינהגו באהדה עקבית לדרישה הישראלית להכרה ביהדותה. מדוע בצד הפלשתיני קרי יצוק כסלע, ודווקא נגד ישאל הוא כעלה נידף ברוח?
התקווה היא שאובאמה לא יניח לאכזבה האמריקנית מעמדת חלק משרי ישראל להיגרר אחרי תביעותיו של אבו מאזן. גם אם יש בפיו דרישות מישראל, והוא נותן להן ביטוי בסתר ובפומבי, אין זה פוטר אותו מהחובה להעמיד את אבו מאזן על המחיר הכבד שגובה סרבנותו העיקשת להמשך המשא ומתן.
