אחרי מות קדושים אמור. סדר הפרשיות בספר התורה הושרש בפולקלור היהודי ככזה שאחרי פטירתו של אדם מעלים על נס את האור והחיוב שבלטו במעשיו. מורשתו של השופט אדמונד לוי, שהלך השבוע לעולמו בגיל 72, חתומה על פסקי הדין המהווים מורי הלכה מצד מי שנתפס כשופט מחמיר, אקטיביסט ולמעשה היה בעל חוש צדק מפותח שהבין כי המשפט, התנהלותו ותוצאותיו הם ביטוי להסדרת מערכות החיים במדינה.
בפתח הנמקת התנגדותו לעיסקת הטיעון המוצעת (דעת מיעוט עם הנשיאה דורית ביניש) עם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, בחר השופט לוי לבטא את תחושותיו בציטוט של אחד העם על פרשת דרכים: "רגש הצדק שבלב האדם הוא השופט העליון על מעשיו ועל מעשי אחרים כאחד". רוצה לומר כי בבואו לשפוט - אל הצדק, ואליו בלבד, הוא נדרש.
רבים במדינת ישראל ראו לאורך השנים בהחלטותיו האקטיביסטיות של השופט לוי, כי הוא מבקש לעשות צדק עם הקורבן כלפי הציבור הרחב, ולייצר הרתעה כפולה: מחד, זו המרחיקה את העבריין מהחברה לתקופות ממושכות יותר מהממוצע השיפוטי, ומאידך להציב רף גבוה לעבריין הפוטנציאלי, בעיקר בעבירות בתחום השחיתות השלטונית והפשיעה החמורה. זהו רגש הצדק שאליו כיוון ושאף.
היעדר הלימה בין חומרת הענישה לבין ביצוע העבירה בעבירות של שחיתות שלטונית, ריבוי עסקאות טיעון קלות, ענישה סלקטיבית, חוסר אקטיביזם שיפוטי המקבל את ביטויו בפסקי דין מחמירים - כל אלו מייצרים רפיון בקרב אנשי החוק ומהווים עידוד לעבריינות. השופט אדמונד לוי ז"ל היה לדברי עמיתיי מתל אביב והמרכז סוג של אימת בית המשפט כלפי עבריינים. ללא מורא פסק גזרי דין ארוכים ומשמעותיים, הציב רף גבוה בפני עברייני "הצווארון הלבן", ואפשר לקבוע כי מזגו השיפוטי עוצב בין היתר כתוצאה ממהלך חייו בבחינת "האדם הוא תבנית נוף מולדתו".
שנים ארוכות מתנהל בישראל דיון באשר להבניית הענישה, ניסיון לייצר סולם ענישה התואם את רגש הצדק של אדמונד לוי ז"ל, כמי שמקל בעבירה הראשונה ומכפיל ענישה בעבירה השנייה וכך, באופן מובנה, סולם הענישה הופך להיות סולם חובה.
בחלק מהמקרים, במדינות לא מעטות בארה"ב, לשופטים הפדרליים יש שיקול דעת רק באשר להחמרה נוספת, ומבחינה זו הקדים השופט לוי את זמנו ואת המחוקק. אפשר לראות בפסקי הדין שלו הבניה מוחלטת המבקשת להגיע למתאם גבוה בין חומרת העבירה לבין עבירות של שחיתות שלטונית או התנהגות בלתי ראויה מצד נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים, כאשר חוש הצדק המפותח הופנה דווקא כלפי הקורבן הדומם, הציבור. פירושו של דבר - גזרי הדין מביאים בחשבון גם את הנזק הסביבתי.
* * *
אדמונד לוי ז"ל לא רק עשה דין ומשפט כי אם ובעיקר צדק, בעיקר בראיית הציבור הרחב ולאו דווקא בהיבט הבלעדי של הדין. גישה רחבה זו, הרואה את רגש הצדק, כלומר לא רק את מה שמכתיב הראש המשפטי אלא גם ליבו, חושיו, ידיעותיו, הבנתו את ההשלכות הרחבות של גזר הדין - יש בכוחה לייצר את המידתיות שהמחוקק לעולם לא יצליח לייצר, שכן הוא קובע תבניות ומסגרות וכללים.
חז"ל אמרו כי המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזרו אליו. השופט אדמונד לוי ז"ל הלך מאיתנו, מורשתו איתנו והיא סוג של צוואה האומרת כי המלחמה בשחיתות השלטונית ובפשיעה החמורה היא ב"אפס סובלנות". דמותו, צניעותו, נחישותו ובעיקר עקביותו ואמונתו כי תפקידו השיפוטי הוא סוג של שליחות לחברה בריאה יותר, הוגנת ושוויונית, ישמשו דורות רבים של ממשיכי דרכו שיבקשו להידמות לדמותו הגדולה והייחודית. הוא אכן היה - שופט למופת.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
