"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההתלהמות תפעל נגד הציבור

,עודכן

אני יודע שמחירי הדיור ומחירי ענף המזון נתפסים כיום כצרות הבוערות ביותר שמעסיקות את הציבור. אני לא מקל ראש בכך לרגע, אבל אני רוצה להרגיע אתכם: יש היום חבורה מגויסת של לא מעט חברי כנסת שמטפלים בנושא מחירי הדיור ברצינות תהומית. הם עושים זאת על ידי רדיפת בעלי עסקים, מנהלים וחברות שמצליחים להרוויח. זה נשמע לכם לא קשור - גם להם זה אולי לא נראה ככה, אבל זה ועוד איך קשור. הסקטור העסקי בישראל ניצוד היום בעקבות מאבק נחוש של התקשורת שעבר לפסים של אלימות מילולית רבה מדי. התחושה של אנשי העסקים, ולא מעט כאלה התוודו על כך, היא שלהרוויח זה הדבר המסוכן כיום. להיות מסכן, מפסיד ומסובסד על ידי הממשלה זה המצב העדיף.

כרגע, עם שיעורי צמיחה חיוביים, שאמנם יורדים והולכים, וגירעון שהתאפס ב־2013, השמיים עדיין כחולים. האבטלה נמוכה. האנשים חושבים אילו תוספות הם יכולים לדרוש מהקבלן תמורת הדירה במחיר השערורייתי שהם רוכשים. מחירי המזון גבוהים, מחירי הטיסות נמוכים, והציבור נוהר בהמוניו לחו"ל. אבל המגמות יכולות להתהפך, וההיסטוריה מלמדת שמגמה כלכלית לא הולכת לאותו כיוון לנצח.

המלחמה באנשי העסקים, בחברות העסקיות שמצליחות להרוויח, מצד פקידי ממשלה, שליחי ציבור סוציאליסטיים משמאל וגם מימין (אף שלא נשאר ממש ימין כלכלי בישראל), תישא פרי בסופו של דבר. וכשזה יקרה, האבטלה תטפס. הריבית במשק תעלה. הפיטורים יתחילו. אנשים לא יעמדו בהחזרי המשכנתא. קבלנים יפשטו את הרגל (הרי שכחנו שדבר כזה בכלל אפשרי). ואז מחירי הדיור יירדו. יהיה משבר כלכלי ולכולם יהיה רע, אבל העיקר שהם יהיו נמוכים. ואז כבר לא נעסוק בכך שאפשר לקנות דירה במחיר טוב, נעסוק בהתחשבנות על מספר החודשים שבהם מקבלים דמי אבטלה.

גם אני לקיתי בשנים האחרונות, בחלק מהמקרים, בראייה הצרה של האינטרס של השמאל הרדיקלי שהסתובב ברחובות. נלכדתי לפעמים במלכודות הדבש המילוליות, המנסות להסב נזק לעשירים כדי לעזור לעניים, בלי להבין שזוהי דמגוגיה בגרוש שרק תעשה רע לכולם. השתדלתי לדגול בתחרות, אבל קיבלנו היום יותר פיקוח בולשביקי על המחירים מאי פעם. למה, למשל, היה צריך להחריב את התחרות העזה בענף הספרים? כדי לעזור לכמה טייקוני כתיבה עשירים ממילא? אלפי ספרים לא ייצאו לאור בכל שנה בגלל זה. הם יישארו קבורים במגירה. זה צדק חברתי, זה?

אמנם הלהבות של ההפגנות הגדולות שככו, ורובן מומנו ונדחפו מתוך אינטרסים זרים של האיחוד האירופי, אך התוצאה כיום היא שלא מעט חברי כנסת מהשמאל הכלכלי התפלחו לימין בכנסת. הימין שעלה לשלטון הוא רק בנושאים מדיניים ולא כלכליים. בפועל, חברי כנסת של השמאל הכלכלי־קיצוני, שמעדיף לייצר יותר עניים כדי להראות את עקרון הצדק, מכהנים במה שמוגדר כ"ימין פוליטי". קל לחוקק חוקים למען הצדק המושלם, לקרוא לרמיסת בעלי העסקים העושקים ולהוביל למצב שבו בסופו של דבר יש פחות מועסקים, אבל את המחיר של ההתלהמות ישלם כלל הציבור.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר